מאת: עו"ד שירה פרידן
משרדנו טיפל במאות מקרים של ילדים פגועים כתוצאה מרשלנות רפואית, והשיג עבור משפחות אלה פיצויים בסכומים מקסימליים.
במסגרת זאת נחשפנו מקרוב לסיפוריהם של אינספור הורים לילדים חולים או פגועים בנסיבות בהן הילד נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה או מאוחר יותר, בילדותם.
אנחנו יודעים עד כמה ההורים מגויסים ומושקעים בזה – בטיפול בילד, במאמצי השיקום, בניסיון לשלב אותו במסגרת המתאימה ביותר עבורו, להעניק לו את הטיפולים שיקדמו אותו, להשיג לו את המיטה המתכווננת, ציוד המחשב המותאם לליקוי, ועוד ועוד.
מושקעים בכך בראש ובראשונה אהבה ומסירות, ולצדם גם משאבים כספיים, טרחה, אנרגיות נפשיות, ומאבקים מול רשויות וגופים שונים.
לעיתים הורים מראים לנו בגאווה סרטון בו צילמו את הילד, מתקדם, מצליח לבצע פעולה שעד כה לא הצליח – פעולה שהושקעו בה עמל, אנרגיות ומשאבים כספיים ונפשיים. אי אפשר שלא להתפעל מהמסירות.
לא צריך להכביר מילים על עוגמת הנפש וכאב-הלב של אותם הורים, שנוכחים יום-יום במחלה של ילדם, במוגבלות שלו, במה שנגרע, חווים את הוויתורים בחייהם ואת השגרה שהשתנתה, מודאגים מן העתיד ומתייסרים מן המחשבה שהדברים היו אמורים להיות אחרת. בכאב-הלב הטבעי הזה, אין כדי לגרוע כהוא זה מן האהבה והמסירות לילד, ומההנאה מהילד למרות הקשיים.
ישנו אלמנט שחוזר על עצמו בשיחותינו עם אותם הורים: התדהמה שלהם כשהם מבינים שבית-המשפט לא יפצה אותם על הכאב שלהם כהורים לילד פגוע.
נכון להיום, הורים לילדים שנפגעו בחייהם כתוצאה מרשלנות, אינם זכאים לפיצוי על כאב-הלב, הסבל ועוגמת הנפש שלהם כהורים.
לצד הפיצוי בגין ההוצאות הכספיות, צרכיו של הילד, הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות שלו וכיוצ"ב "נזקים ממוניים", זכאי הילד עצמו לפיצוי משמעותי בגין סבלו. אך סבלם של ההורים, כאב-הלב שלהם – אינו מזכה בפיצוי.
בפסקי דין שונים הרהרו שופטים בקול רם על הצורך לפסוק כאב וסבל להורים לילד פגוע.
בפסק דין תקדימי של ביהמ"ש העליון, ממאי 2012, הקרוי – הלכת המר, קבע ביהמ"ש כי במקרים של הולדה בעוולה, בהם נולד ילד פגוע בשל רשלנות באבחון מום או מחלה במהלך המעקב ההריוני, ואלמלא ההחמצה היה ההריון מופסק והילד לא היה בא לעולם – עילת התביעה תהיה של ההורים, ולא של הילד, ובמקרה כזה ההורים, ולא הילד, יפוצו בגין הרכיב של "כאב וסבל".
פסק-דין זה יצר אבחנה בין הורים לילד פגוע שאלמלא הרשלנות לא היה בא לעולם – למשל במקרים בהם לא אובחנו מומים עובריים במהלך ההריון, לבין הורים שילדם ניזוק כתוצאה מרשלנות בחייו, לדוגמה – במקרים שנגרם לילד שיתוק מוחין כתוצאה מניהול רשלני של לידה, או במקרים בהם טעות רשלנית באבחנה או בטיפול בילד גרמו לו לנזק משמעותי.
ההורים העונים על הקטגוריה הראשונה זכאים לפיצוי בגין סבלם וכאבם כהורים, ואלה שילדם ניזוק בחייו – אינם זכאים לפיצוי כזה.
מטרתו של בית-המשפט העליון היתה חיובית – לפתור דילמה משפטית בסוגיה של הולדה בעוולה מבלי להותיר את הניזוקים ללא פיצוי.
אך את חוסר השיוויון שנוצר, וגם את העיוות המובנה מעצם אי הכרה בכאבם של ההורים בחלק מהמקרים, יש לתקן.
לדעתנו – הגיעה העת לפצות הורים לילדים פגועים גם על סבלם וכאבם שלהם.