אשה בת 31 נכנסת ללידה, ושבוע לאחר מכן מתמוטטת בביתה עם הפרעת קצב קשה, ודום לב. היא נדרשה להחייאה ונותרה עם נזק מוחי משמעותי ונזקים נוספים.
האם היו סימנים מקדימים לכך? האם המקרה הטראגי היה בר מניעה? לפי המומחים הבכירים אשר חיוו דעתם במקרה זה, התשובה החד משמעית היא – כן! נזקיה אמורים היו ויכולים היו, להימנע.
סיפור המקרה
בימים אלו הגשנו תביעה לבית המשפט בשמה של עדי (שם בדוי) שהייתה בת 31 ובשבוע ה-39 להריונה, עת הגיעה ללדת את בתה הבכורה. במהלך הלידה אובחנה עדי כסובלת מרעלת הריון. לידתה הייתה אטית וקשה, והייתה מעורבת בדימום נרתיקי לאחר חילוץ מכשירני בוואקום של הילודה.
למחרת לידתה חוותה שני אירועים של התעלפות, אשר למרות שהופיעו על רקע רעלת הריון, ולמרות שצירוף גורמים אלו מהווה סיכון מוגבר מובהק למחלת לב, לא זכו אירועי ההתעלפות ותלונותיה של עדי בהקשר להם אלו לתשומת הלב הראויה מצד הצוות הרפואי.
רקע רפואי
ידוע שבשבועות האחרונים להריון ובשבועות הראשונים שלאחר הלידה יש היארעות גבוהה יותר של קרדיומיופטיה. מדובר במחלה של שריר הלב היכולה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד הלב ובסדירות הקצב.
שיעור מקרי המוות במקרי קרדיומיופטיה הוא 25%-50%. ולכן, על הרופאים במחלקת יולדות להיות ערים לסימנים היכולים להצביע על הפרעות בפעולת הלב של היולדת.
קל לעשות את האבחנה של קרדיומיופתיה שלאחר הלידה אם מבצעים את הבדיקות הנכונות, לרבות אק״ג ואקו-לב, ולהגן על אותן נשים נגד דום לב בעזרת תרופות ומכשירי דפיברילטור.
התביעה
בעלה של עדי, המתפקד גם כאפוטרופסה עקב הנזק שנגרם לה, פנה אל משרדנו, ולאחר איסוף כל התיקים הרפואיים, לימוד מקיף ויסודי של המקרה, היוועצות עם מומחים, וקבלת חוו"ד מומחים בתאום המיילדותי והקרדיולוגי – הגשנו תביעה לבימ"ש לפיצוי נזקיה של עדי.
טענתנו העיקרית היא שלמרות הסיכון הנובע מרעלת ההריון למחלת לב בכלל וקרדיומיופתיה שלאחר לידה בפרט, ואף שבמקרה הנוכחי לא התקיימה רק רעלת היריון כי אם התרחשו גם שני אירועי התעלפויות – לא ניתנה לכך ההתייחסות המתחייבת, ולא בוצעו בדיקות אקו לב, או אק״ג המתחייבות.
לו היו מתבצעות הבדיקות הנכונות, ניתן היה לזהות במועד את מחלתה הלבבית של התובעת, להשאירה בהשגחה ולמנוע את הנזק הטראגי שילווה אותה כל חייה.