רשלנות רפואית בהקשר של סרטן שד יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניה לבירור למרות סימנים מחשידים, פענוח שגוי או רשלני של בדיקות ואי אבחון כתוצאה מכך, או רשלנות בטיפול לאחר הגילוי. סרטן השד הינו המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים בישראל והינו גורם התמותה השכיח ביותר.
יחד עם זאת, סיכויי ההישרדות בגילוי מוקדם של סרטן השד גבוהים במיוחד. התפיסה הרווחת בעולם המערבי הינה כי סרטן השד הינו נחלתן של נשים בלבד, אך המציאות מלמדת כי סרטן שד קיים גם בגברים, הגם שמדובר בתופעה נדירה יחסית.
גורם הסיכון העיקרי להתפתחות סרטן שד הוא היסטוריה משפחתית של סוג זה של סרטן, וכן סרטן שחלות. בחלק מהמקרים בהם ישנו רקע משפחתי של סרטן שד אצל יהודיות, ניתן לזהות מוטציות בגנים BRCA1 ו – BRCA2. גורמי סיכון נוספים לחלות בסרטן שד כוללים, בין היתר, גם עישון, נטילת גלולות למניעת היריון וטיפולי פוריות הורמונאליים.
גילוי מוקדם של סרטן השד מתבצע באמצעות בדיקה גופנית על ידי כירורג שד או רופא נשים, וכן בדיקת ממוגרפיה ו/או בדיקת אולטרה סאונד, וההפניה לבדיקות אלה ניתנת בהתאם לנתוניה האישיים של המטופלת כגון:
– גיל.
– היסטוריה רפואית ו/או משפחתית.
– ממצאים בבדיקה הגופנית.
במקרה של גילוי ממצאים בלתי תקינים, תופנה המטופלת לבדיקת הדמיה ו/או ביופסיה, לביסוס אבחנה.