הנזקים שנגרמו לתובעות, כתוצאה מנטילת התרופה ע”י אימותיהן במהלך ההריון עימן, הינם נזקים מבניים ותפקודיים באברי הפריון, אשר גרמו לחלק מהתובעות לעקרות ממשית, ולחלקן לקשיי פריון וקשיים בנשיאת הריון.

כמו כן, תובעות אלו מצויות בסיכון גבוהה להיווצרות תהליכים ממאירים וטרום ממאירים בצוואר הרחם ונאלצות להיות במעקב רפואי צמוד.

לטענת התובעות, כבר במועד בו ניתנה התרופה לאימהות (לפני שלושה וארבעה עשורים) היה די ידע מחקרי אשר אמור היה להצביע על סכנה לעוברים כתוצאה מהשימוש בתרופה, ועל כן אסור היה ליתן אותה לאימותיהן.

התביעה בפרשת D.E.S זו הייתה ייחודית ומורכבת עקב מספרן הרב של הנפגעות ועקב התרחשות האירוע הרשלני לפני עשרות שנים, בעוד שהנזק וגורמיו, התגלו לתובעות שנים רבות לאחר מכן, רק לאחר שהחלו לנסות להרות.