זהו סיפורו של זוג מצפון הארץ אשר פנה לייעוץ גנטי, על רקע של פיגור במשפחה. בני הזוג קיבלו החלטה לבצע בדיקת מי שפיר ואף לשלוח את הדגימה, במימון עצמי, לביצוע “צ’יפ גנטי”, בדיקה שמאפשרת לברר באופן מעמיק קיומן של תסמונות גנטיות.
באופן בלתי סביר, ההפנייה לבדיקה נערכה על ידי נציגת המכון הגנטי בבית החולים, אשר ככל הנראה חסרת הכשרה הולמת בתחום הגנטיקה. לימים התברר כי נציגה זו טעתה טעות קשה ברישום, ותחת הפניה לבדיקת צ׳יפ גנטי היא שלחה את החומר לבדיקה אחרת, בעלת שם דומה. בני הזוג המשיכו בניהול ההריון, בידיעה ובאמונה שגויה כי הכל תקין.
כמה חודשים לאחר הלידה התגלה עיכוב התפתחותי אצל התינוק, ובבדיקה שנערכה, התגלה כי לא רק שלא נעשתה בדיקת הצ’יפ הגנטי, אלא שהילוד סובל מפיגור, ושהבדיקה היתה מסוגלת לאבחן במועד שהיה מאפשר את סיום ההריון. בני הזוג אוהבים את בנם אהבה חסרת גבולות, אך מודים כי היו מפסיקים את ההריון לו היו מגלים את מחלת בנם עוד בשלב העוברי. מקרים קשים מסוג זה שופכים אור על הכשלים באופן שבו ייעוץ גנטי ניתן, ועל המקומות בהם נדרשת המערכת להשתפר.
קישור הכתבה המלאה שפורסמה ב – Ynet.
By 
