שיפור הרפואה וריבוי תחומי המומחיות הביאו, לצד הצלחות רפואיות ועלייה בתוחלת החיים, גם לסרבול במערכת הבריאות, עקב ריבוי מסגרות ללא מערך תיאום ראוי. רופא המשפחה, שאמור “לנהל” עבור החולה את תהליך הבירור ולחלוש על התמונה הגדולה, לעיתים קרובות רואה לפניו רק את התלונה המיידית, במצב בו מוקצות לו דקות ספורות למפגש עם מטופל.
“ניהול המחלה” הופך להיות המשימה של החולה עצמו. לכך נדרשים כישורי הפקה, הבנה, ולא פעם סבלנות רבה לעמוד בכל הבירוקרטיות. ישנם מטופלים שאינם יכולים להתמודד עם המשימה, בגלל מורכבות מצבם הרפואי או מאפיינים אישיים כמו כגון לקות נפשית, קשיי תקשורת, קשיי הבנה, היעדר אדם קרוב לעזרה, וכיו”ב.
לעיתים קרובות הם יפלו בין הכסאות וייפגעו, בהיעדר סיוע בריכוז הנתונים הרפואיים וההמלצות, או אף בעקבות קבלת הנחיות טיפוליות סותרות. מאמרה של עורכת הדין שירה פרידן כפי שהתפרסם בגלובס.
קישור לכתבה המלאה שפורסמה ב – דאנס 100.
By 
