אבחנות רפואיות שגויות של מחלות שונות כדוגמת מחלת הסרטן, מתרחשות לא מעט במערכת הרפואית האמונה על בריאותינו. פעמים רבות, ניתנות על ידי הרופאים אבחנות איוב המבשרות על מחלה הרסנית הדורשת טיפול אגרסיבי ומידי ואף על מותו הקרב של החולה. אבחנות אלו גורמות להרס נפשי ופיזי הן של החולה והן של בני משפחתו.

בכתבה הבאה (10:47 דקות), אשר מציגה את סיפוריהם של 3 מטופלים אשר קיבלו אבחנה רפואית שגויה, התראיין עו”ד דניאל סרור ממשרדנו, אשר עוסק באופן מסור ויומי בייצוג מקרים בהם ניתנה אבחנה מוטעית כתוצאה מרשלנות רפואית, ביניהם ייצג את המרואיינת גולדי אינגלשטיין.

“קצת יותר מחודש עבר מאז קיבל אמיר פיי גוטמן את הבשורה ‘סליחה טעינו אין לך סרטן’ – מקרה שהסעיר מדינה שלמה. העומס בבתי החולים טעויות אנוש ואולי גם חטא ההיבריס שחוטאים בו רופאים, גורמים לבצע אבחונים רפואיים מוטעים. איעד עלי פגש את מי שחרב עליהם עולמם וגילו שלא היה ולא נברא”.

מטופלת א’-בילי: “מיד אחרי הניתוח הוא יצא למשפחה לבעלי ושלושת הילדים והודיע להם שזה סרטן זה התפשט ובעלי שאל ‘כמה זמן?’ חודשיים שלושה.”

מטופל ב’-רון: ” הסירו לי חלק מהכבד חלק מהלבלב את התוספתן את כיס המרה.”

מטופלת ג’-גולדי: “אני התחלתי לקבל את הטיפול הזה כימותרפיה בבליעה, ומאותו רגע הגוף פשוט רצה להתפוצץ.”

מראיין: “כולם כאחד: גם בילי, גם רון, וגם גולדי האמינו בלבם שהם צעד אחד לפני כניסה לעולם כמו שחז”ל הגדירו ‘עולם שכולו טוב’. לכולם אמרו הרופאים במילים נחרצות שאינן משתמעות לשתי פנים שימיהם ספורים וכי הסרטן כבש כל חלקה טובה בגופם.”

רון: “אז ידעתי שסרטן הוא זה איזשהו גוף שהוא ממוקם ויש לו נפח ושצריך להראות לי איפה זה, ואף אחד לא הראה לי צילום כזה והתעקשתי! ושאלו אותי במה אתה עובד אז אמרתי ‘בענף הבנייה’ אז אמר לי ‘אדוני אתה תמשיך לעבוד בבניין ותשאיר אותנו להחליט בנושאים הרפואיים.”

גולדי: “אני הייתי הדוגמא של הבית הייתי ‘האיש החזק’ זאת שמביאה פרנסה הביתה, זאת שמטפלת באחיינים שלי ופתאום הפכתי להיות זאת שצריכים לטפל בה “

מראיין: “6 חודשים ארוכים ומתישים קיבלה גולדי טיפול כימותרפי נגד סרטן הלוקמיה שבו לכאורה הייתה חולה”

גולדי :”בלילות לא ישנתי היו לי נדודי שינה וחלומות ותופעות של הגוף הקאות, שלשולים, מיחושים, כאבים של העור של העצמות הכל כאב ,בלוטות למפה, כואבת האוזניים העיניים השערות, הקרקפת מעקצצת, חוש הטעם שלי..”

מראיין: “בחודש החמישי לטיפול הכימותרפי צוות הרופאים בבית החולים שבו טופלה הבין שנפלה טעות קשה באבחון הבעיה הרפואית שלה “-

גולדי: “נכנסתי למנהל המחלקה והוא אמר לי ‘גברת אנגלשטיין היקרה אין לך לוקמיה.”

מראיין:”כמה ימים לפני הניתוח רון שלח פקס בהול לרופא שלו ‘אני מרגיש טוב’ הוא כתב לו : וכמעט בתחינה הוא ממשיך “ממתין לשמוע בקשר לכל דרך לקבוע ממאירות או שפירות בטרם הניתוח עצמו.” בתשובה כתב הרופא : “טיב הגידול אינו ברור לחלוטין אבל קרוב לוודאי הוא גידול סרטני.”

רון: “לא פירשו נכון את תוצאות של הצילומים והבדיקות של המעבדות והלכו על קו של סרטן בעצם שהייתה לי דלקת רגילה…”

מראיין: “ולא הראו לך שום צילום שהצביעו?”

רון: “שום דבר קשקשו לי על חתיכת נייר, קשקש לי הפרופסור על חתיכת נייר אומר לי זה ראש לבלב, צייר לי משהו…והנה פה סתום אצלך כי הלכתי לעוד פרופסור בבית חולים אחר, והוא אומר לי ‘אם הפרופסור הזה אמר לך אז אני תומך בו ותעשה מה שהוא אומר לך..”

מראיין: ” כולם היו עסוקים בלהפרד ממך?”

בילי: “הילדים לא עזבו אותי, הבן הסתגר, בעלי היה איתי כל הזמן בבית החולים, ההורים שלי המבוגרים היו וישבו איתי כמה שעות. החם שלי המבוגר מאד הציע לי את הריאות שלו אמר שהוא לא צריך אותן יותר עטפו אותי היו חברים שלא הפסיקו לבכות התגובות היו שונות ומשונות”

מראיין: “במקרים שהבאנו הדרמה למרבה המזל הסתיימה ב’הפי אנד’, מחלה שלא הייתה. אבל טעויות באבחון רפואי כאן בישראל ובעולם, הן מהסוג האחר לאמור ‘אי גילוי מחלה קיימת’ במקרה הזה מיותר לציין לרוב אין ‘הפי אנד’ “.

רן רזניק: “על פי הערכות של רופאים, שליש עד שלושים אחוז ויש אפילו מחקרים שיותר מהאבחנות שעושים מאבחנות פתולוגיות מאבחנות של בדיקות ההדמייה עד שליש מהבדיקות הן מוטעות לשני הצדדים”

מראיין: “בנתונים האלה מתייחסים לארצות הברית בישראל למרה בצער המערכת עיוורת לגבי היקף התופעה”.

עו”ד עדי ניב-יגודה: “נכון יש לנו מיד שנה כאלפיים פטירות חריגות שמדווחות בממוצע למשרד הבריאות. מה זה פטירה חריגה? יולדת שנפטרה במהלך הלידה זו פטירה חריגה בית החולים מחויב לדווח, אבל המספר הזה של פטירות חריגות כ- 2000 מידי שנה, בממוצע מידי שנה הוא לא מעיד על הטעויות, הוא אומר מהם אותם מקרים שחייבים לדווח משרד הבריאות. נכון להיות מדינת ישראל משרד הבריאות לעולם לא עשה בדיקה אמתית כמה טעויות רפואיות באמת קורות במערכת וברגע שלא בודקים אז לכאורה אין בעיה.”

רן רזניק:”עולה השאלה מה משרד הבריאות בכלל עושה עם זה? איך בוא בודק את זה? איזה בקרה הוא עושה? אפילו בקרה רנדומאלית אפילו בקרות פתע בקרה פעם ב… הוא לא עושה.”

פרופ אבינועם רכס: “פעם היו עושים צילום גולגולת – תמונה אחת. MRI היום עם חומר ניגוד: 1,000 תמונות! הרנטגנולוג יושב בחושך 10 שעות עבודה ביום ורואה מאות תמונות עכשיו הוא לא רשלן, הוא עובד אבל באיזה מקום 0.0 משהו מתוך כך התמונות שהוא רואה בעיניים הוא עושה טעות אנושית, זאת טעות והוא צריך להודות בה.”

מראיין: “המקרה של גולדי הוא עדות אחת מקוממת במיוחד, לא רק של טעות באבחון אלא של שיטת עבודה שבה מקצת הרופאים מתעקשים לדבוק באבחון שגוי בשעה שכל הממצאים מעידים אחרת”.

“הרופא שלך ידע שאין לך לוקמיה ועדיין המשיך לתת לך את הטיפול?”

גולדי: “לא רק אני טוענת את זה, גם הבית חולים טוען את זה בתיק הרפואי שלי שקיבלתי אחר כך – רשום שבאוגוסט נערכה ישיבה על המקרה שלי ורשום שם להפסיק את הטיפול לאלתר, שאין בסיס לקיום לוקמיה, ואני המשכתי בהוראתו כן? אף אחד לא אמר לי בואי נעצור רגע בואי נעשה סדר.”

מראיין: ממצאי הדוח שפרסם משרד הבריאות בעניין גולדי חמור במיוחד ציטוט : “מתמחה בראשית דרכו אשר נחפש ליידע את המטופל בדבר מחלה שטרם הוכחה, ושמציאות טופחת על פניו ממשיך להתעקש על הטיפול בלי ליידע את החולים בדבר הטעות”

“ספרי לי על הרגע שהודיעו לך שאין לך לוקמיה סרטן?”

גולדי: “בהתחלה נורא שמחתי, אמרתי ‘וואו יש לי יום הולדת נולדתי מחד ושהחיים יפים, ושום דבר לא יכול לעצור אותי הרגשתי סופרוומן! ואז הבנתי שהוא (הרופא) עדיין נמצא שם”

מראיין: “הרופא שטיפל בגולדי הוא עדיין במערכת הבריאות.?”

עו”ד דניאל סרור: “הרופא שטיפל בגולדי הוא עדיין במערכת הבריאות השלים את ההתמחות שלו ועובד כהמטולוג.”

רן רזניק:”אני פעם קראתי למשרד הבריאות, בהקשרים אחרים של תחקירים פרסמתי ‘המשרד להגנת רופאים’, זאת אומרת במקום שמשרד הבריאות יהיה מגן החולים, מגן הציבור, המגן שלנו – אני חושב שהוא מגן על רופאים במקום עלינו.”

עו”ד דניאל סרור: “המערכת הרפואית בהרבה מאד מקרים לא באה מיוזמתה לחולה ומגלה באופן וולנטרי את הסיבות והנסיבות שגרמו לו לנזק. ההפך, פעמים רבות היא מסתירה, ולא מגלה לחולה את מה שקרה.”

רן רזניק: “במעט המקרים שמצאו רופאים שטעו באבחון היו תלונות. כי היו תביעות אז ההלכים הם בדרך כלל משמעתיים בדרך כלל קלים מאד וזה מסתיים בנזיפה או התראה. “

פרופ אבינועם רכס: “אני חשוב שהטעות הגדולה ביותר של רופא זה כשהוא מאבחן או מבין או אמור להבין, שזה יותר גרוע, שהוא טעה הוא צריך לבלוע את הגאווה שלו. אסור לו להיות יהיר. החולים לא תובעים את הרופאים על טעויות שעשו בתום לב. הם תובעים על זה שלא אמר לי, שלא התייחס אליי.”

מראיין: “בארצות הברית מצאו נוסחת איזון בדמות חוק ההתנצלות על פי חוק זה מידע שימסור רופא לחולה בזמן אמת או ביזמתו על תקלה שחלה בטיפול אל ישמש כראייה נגדו בהליך משפטי”

פרופ אבינועם רכס: “החוק הזה נפל בכנסת, לא נתנו לקדם אותו לא נתנו לרופאים לקדם מרצון ובאופן חופשי הודעה באשמה. אני חושב שזה לא נכון אם התרבות היא תאשים, תבייש, ותעניש – הם לא יקדמו את זה הם יטאטאו את זה מתמחת לשטיח.”

מראיין: “הרופא התנצל?”

בילי: “לא. לא הוא לא התנצל.”

גולדי: “אף אחד לא אמר אנחנו מצטערים הוא לא אמר לי אוי אני מתנצל באמת תקשיבי, ואני לא יודעת מה.”

רון: “שום דבר לא טעיתי והטעות יצאה לטובתך, או שאם כן טעיתי הטעות יצאה לטובתך כי היית מת מנמק אם לא הייתי פותח אותך.”

מראיין : “כשהודיעו לגולדי שיש לה לוקמיה היא הייתה בשיא בניית הקריירה שלה כשפית. 10 שנים עברו מאז היא עדיין מנסה להתאושש. כיום בריאה בגופה, נשארה הצלקת שבנפש והרצון העז להישאר מה שהייתה.”

קישור לכתבה המלאה שפורסמה ב – ״כאן 11״.