רשלנות רפואית
ברפואה פנימית

♦  רפואה פנימית – מקרים מרכזיים בהם מוגשות תביעות

הרפואה הפנימית מפוצלת לתת התמחויות (נפרולוגיה, המטולוגיה, קרדיולוגיה אימונולוגיה וכו’), אך לרוב, כאמור לעיל, הרופא הפנימאי הוא הגורם הרפואי האמור לשמש כמרכז צוות המומחים המקצועיים השונים.  התביעות המוגשות במקרים של רשלנות רפואית ברפואה פנימית מתמקדות בעיקר במקרים הבאים:

התעלמות או אי מתן משמעות נכונה לתלונות וסימפטומים אצל המטופל;

רשלנות במתן או אי מתן תרופה, או מתן תרופה שגוייה או לא יעילה;

אי הפניה או איחור בהפניית המטופל לבדיקה/ות חיונית/ות;

התעלמות או מתן פרשנות שגויה לתוצאת בדיקה/ות אליהן נשלח המטופל;

איחור באבחון ו/או כשל באבחון מחלת המטופל;

אי זיהוי או איחור בזיהוי זיהום ממנו סובל המטופל;

טעות באבחון עקב התייחסות או התמקדות בתלונה או תסמין בודד, תוך התעלמות מהמידע הכולל שעמד או היה חייב לעמוד בפני הרופא המטפל;

במסגרת ביה”ח – איחור בזימון מומחה מקצועי מתאים או בהפניה למחלקה המתאימה בבי”ח;

במסגרת קופות החולים – הימנעות מהפניה או איחור בהפניה למומחה מקצועי בקופה;

כשל בזיהוי או הבנת חומרת מצבו הרפואי של המטופל, וכתוצאה מכך אי הפנייתו בזמן לטיפול נמרץ, אירוע העלול להיות הרה גורל.

♦  רפואה פנימית – על קצה המזלג

הרופאים המומחים ברפואה פנימית אמורים לזהות את מקור התסמינים מהם סובל המטופל ולאבחן את המחלה המתיישבת עם “התמונה הכוללת” המתקבלת משילוב של המידע המלא על התלונות והתסמינים שמוסר המטופל יחד עם ממצאי בדיקה קלינית וממצאי כל בדיקות העזר (כגון: בדיקות מעבדה – דם, שתן; בדיקות דימות – רנטגן, CT, MRI ובדיקות אחרות).כשל או איחור בזיהוי המחלה או בטיפול בה עלול להוות התרשלות בטיפול.