רשלנות רפואית בניתוח

♦  עובדות כלליות

בתחום של רשלנות רפואית בניתוח, מתמקדות התביעות המשפטיות בסוגיות של ניתוחים ופרוצדורות פולשניות אחרות בגוף החולה, חלקן אבחנתיות וחלקן טיפוליות.

עוד קודם לבחינת נאותות הניתוח, מתעוררות לא אחת שאלות מקדמיות – אם לגבי נחיצות הניתוח ואם באשר להסכמה לניתוח. באשר לשאלת הנחיצות – ישנן תביעות המתמקדות בטענה כי לא הייתה התוויה ראויה או מספקת לניתוח, או כי ראוי היה למצות קודם טיפול שמרני, מסוכן פחות, לפני פנייה לאלטרנטיבה של ניתוח, זאת בפרט ככל שהניתוח כרוך בסיכונים ממשיים.

באשר לשאלת ההסכמה – מתעוררת לעיתים השאלה של "הסכמה מדעת", ובהקשר זה נדרש ביהמ"ש לבחון האם ניתנה הסכמתו של המטופל לפרוצדורה הפולשנית על בסיס מידע מספק ומרצון חופשי. לצורך זה יש לבחון, בין היתר, האם הוסברו למטופל הסיכויים להצלחת הניתוח מחד והסיכונים בביצועה מאידך, האם נפרשו בפניו אופציות טיפוליות אחרות, ניסיונו והכשרתו של המנתח, וכיו"ב נתונים הדרושים למטופל לצורך קבלת החלטות מושכלות.

♦  רשלנות באופן ביצוע ניתוחים והליכים פולשניים

אשר לאופן ביצוע הניתוח, מתמקדות התביעות, בין היתר, בתכנון לקוי או ביצוע כושל של טיפול פולשני,

בהיוותרות גוף זר בגופו של המטופל, בגישה ניתוחית לא נכונה, באי זיהוי תקלה שארעה במהלך הניתוח

וכפועל יוצא מעיכוב בתיקונה, ואפילו – בניתוח איבר אנטומי לא נכון.

חובותיו של המנתח וצוותו, אינן מסתיימות בצאתו את חדר הניתוח, כי אם כוללות אחריות לשלום המטופל גם לאחריו בשלב ההשגחה.

ואכן – ישנן תביעות רבות בעילה של התרשלות במהלך שלאחר הניתוח, ובפרט בעיכוב בזיהוי הדרדרות רפואית בעקבות הניתוח,

כתוצאה ממאורע כלשהו שהתרחש בניתוח או בסמוך לאחר הניתוח, כדוגמת נקב, זיהום או דימום פנימי.