רשלנות רפואית
רפואת משפחה

לא אחת הגשנו תביעות רשלנות רפואית כנגד רופא משפחה בגין אי מעקב אחר תוצאות בדיקות אליהן שלח את המטופל ואשר הגיעו או היו צריכות להגיע לידיעתו. בנוסף, לעיתים כושלים רופאי המשפחה בהבנת חומרת מצבו של המטופל, ו/או במתן אבחנה נכונה והמטופל מאבד זמן יקר עד אשר הוא מופנה לגורם הרפואי הנכון, אשר מאבחן את הבעיה.חשוב להבהיר כי על רופא המשפחה חלה חובה להתעדכן בחידושי הרפואה, רופא משפחה אשר “יקפא על שמריו” מבחינת ידע רפואי עשוי להימצא רשלן.כמו כן, חלה עליו חובה לתחקר את המטופל ולגבות אנמנזה מפורטת אודות מצבו על מנת להיות מסוגל להגיע לאבחנה הנכונה, או להפנות אותו לגורם הרפואי הבא, לצורך המשך בירור.

עיקר עניינן של תביעות בתחום רשלנות רפואית ברפואת המשפחה הוא הטיפול הרפואי הראשוני שניתן במסגרת הקהילה, ובפרט ברפואת קופות החולים. רופא המשפחה הוא לרוב הרופא הראשוני שהמטופל פוגש, מתפקידו לזהות את התלונות של המטופל המחייבות התייחסות רפואית ממשית, למיין לתלונות המחייבות הפניה לרופא מקצועי ולטפל בהן בעצמו ולגבי האחרונות – לנהל את הטיפול בהן.

רופא המשפחה אמור אף לעסוק ברפואה מונעת ומחובתו להפנות את מטופליו, בהתאמה לנתוניהם האישיים, לבדיקות ייעודיות שמטרתן מניעת מחלות ושמירה על בריאותם. רופא המשפחה אמור לכבד את הטיפול בפונה אליו. על הרופא לודא כי המטופל מבין את חשיבות הבדיקות אליהן הופנה ואת הדחיפות בביצוען. עליו לנסות לוודא כי המטופל מבצע את הנהיות שקיבל, לעקוב אחר קבלת תוצאות הבדיקות ולהתייחס עם המטופל לתוצאות אלו. כמו כן, רופא המשפחה אמור לעקוב אחר התנהלות המטופל גם הלאה הופנה על ידי לרופא מקצועי.

♦  סוגי התביעות המוגשות בתחום רפואת המשפחה

כשלים הנובעים מאי גביית אנמנזה מלאה ומקיפה (קרי, תחקור לקוי של המטופל באשר לתלונותיו והסימפטומים מהם הוא סובל, הרקע הבריאותי- האישי והמשפחתי וכד’).

אי גביית אנמנזה ראויה עלולה להוביל לכישלון או לאיחור באבחון המחלה ממנה סובל המטופל. כך למשל, כשל בגביית ההיסטוריה המשפחתית (כמו למשל מחלות לב אצל ההורים בגילאים צעירים) עלול להוביל לאי מתן המשקל הראוי לתלונות המבטאות תחילת התהוות של אוטם שריר הלב, כשל שעלול להסתיים במוות, אף שיכול היה להימנע לו הופנה המטופל במועד לחדר מיון.

כמו כן, התרשלות בגביית אנמנזה עלולה לגרום לאי זיהוי גורמי סיכון פוטנציאליים המחייבים הפניה לבדיקות סקר במסגרת רפואה מונעת. לדוגמה, כשל בגביית מידע אודות מקרי סרטן במשפחה הקרובה כגון סרטן שד, סרטן שחלות וסרטן המעי הגס – כולן מחלות ממאירות בעלות מאפיינים תורשתיים – יגרום לאי הפניית המטופל לבדיקות סקר המיועדות לאיתור מוקדם של המחלות, ועלול למנוע אבחון מוקדם של מחלות אלו.

כשל טיפוסי נוסף העלול להיגרם כתוצאה מתחקור בלתי נאות של המטופל הינו מתן תרופה מסוכנת לאור נתוני הרקע, למשל, מתן אנטיביוטיקה לאדם הרגיש לה.

כשלים הנובעים מאי הפנייה לרופאים מקצועיים כאמור, רופא המשפחה אמור לדעת מתי אין הוא הגורם המקצועי המתאים לטפל בתלונות המטופל ולהפנותו לרופא מקצועי מתאים. כך למשל, מקום בו ממצאי בדיקות ההדמיה מעלות חשד למחלה באיבר מסוים, כגון כבד, כליה, אברי מערכת העיכול וכו’, מחייבות הפניה לרופא המקצועי המטפל במחלות איברים אלו (מומחה למחלות כבד, נפרולוג או גסטרואנטרולוג).

אי הפניה לבדיקות המתחייבות מתלונות או בדיקה קלינית (גופנית). כשלים אלו מובילים לאיחור באבחנה של המחלה ממנה סובל המטופל ולפיכך להחמרתה. דוגמה נפוצה בהקשר זה היא התייחסות מקלת ראש לתלונות בדבר כאבי ראש, ואי הפנייה לבדיקות הדמיה, המביאות לאיחור בגילוי גידולי ראש.

כשלים הנובעים ממעקב לקוי. כשלים אלו מתבטאים בחוסר מעקב אחר ביצוע הבדיקות אליהן נשלח המטופל, באי וידוי קבלת התוצאות או עיון בהן בזמן סביר לאחר קבלתן ואי התייחסות נאותה לממצאים חריגים המתגלים בהן. כשלים אלו עלולים להוביל לאיחור באבחון המחלה ולפיכך לאיחור במתן הטיפול הראוי, מצב דברים העלול להוביל להחמרה בלתי הפיכה במצבו של המטופל. למשל, חוסר מעקב או חוסר התייחסות לממצאים חריגים בבדיקות דם של תפקודי כבד או כליות, עלולים להסתיים בנזק בלתי הפיך ולעיתים אף באובדן האיבר וצורך בהשתלת איבר חדש.