סיפור המקרה – פטירת אדם מאוטם לבבי במסגרת אשפוז
גבר מבוגר מאושפז במחלקה גריאטרית ומפתח במהלך אשפוזו זיהום. הצוות במחלקה מתעלם מנורות אזהרה בנוגע לזיהום, ומזניח אותו. גם במחלקה האורולוגית, אליה הועבר המטופל, לא מתייחסים למדדים המצביעים על זיהום, ולא מזהים או מטפלים באי ספיקת הלב או המצוקה הנשימתית שהתפתחו בעקבותיו.
אפילו כשהופיעה תוצאה חריגה בבדיקת טרופונין, אנזים אשר רמתו בדם עולה במקרה של אוטם בשריר הלב, לא הגיע קרדיולוג לבדיקת המטופל. בבדיקה חוזרת, תוצאות הטרופונין כבר הדגימו עליה דרמטית ובעוד שבשלב זה כבר הוזמן קרדיולוג לבדיקת המטופל, הצוות כשל מלהזמינו באופן דחוף. כאשר הגיע לבסוף הקרדיולוג לבדוק את המטופל, באיחור של למעלה משלוש שעות, הוא מצא אותו במיטתו, ללא רוח חיים.
רקע רפואי – אוטם לבבי
אוטם שריר הלב הוא מצב חירום בו נפסקת זרימת הדם לשריר הלב ובעקבות זאת נגרם לשריר הלב נמק בלתי הפיך. היצרות וחסימה של עורקים, בפרט אלו המזינים את שריר הלב בדם, כתוצאה מהצטברות כולסטרול על דפנותיהם, בשילוב גורמי סיכון תורשתיים ונרכשים כדוגמת עישון, סוכרת, עודף משקל ויתר לחץ דם, עלולים לגרום או להאיץ את התפתחות המחלה.
אבחון מהיר באמצעות בדיקת א.ק.ג, בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה, ומתן הטיפול הדרוש, אם באמצעים פולשניים או כירורגיים (צנתור או ניתוח) ואם באמצעים שמרניים, כתלות בתמונה הרפואית– חיוניים להצלת חיים ולמניעת נזק בלתי הפיך.
התביעה
המומחה הרפואי מטעם התביעה מסכם בחוות דעתו כך: ״צר לי לומר אך המנוח ננטש על ידי רופאיו ונפטר. מוות שהיה בהחלט בר מניעה״.
תשומת לב מינימלית, ניטור וטיפול נאותים, היו מונעים את מות המנוח.