משרדנו הגיש לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שעניינה איחור באבחון וטיפול באנדוקרדיטיס (דלקת בדופן הפנימית של הלב) ומום לבבי, אצל נער בן 13, חרף סימנים מחשידים רבים.
לפי כתב התביעה, רופא הילדים בקופת החולים לא ערך למטופל את הבירור המתחייב, חרף ביקורים חוזרים בתלונות על חום הולך ובא, צמרמורות, חולשה, אובדן תיאבון וירידה במשקל – תלונות המחשידות לזיהום ומחייבות בירור. גם כאשר פנה למיון בבית החולים וחרף תמונה מחשידה לזיהום כרוני קשה, לא בוצע למטופל בירור, כמתחייב על פי כל נורמה רפואית מקובלת.
עוד נטען בכתב התביעה, כי למרות חשד שעלה בביה"ח לזיהום, לא נלקחו תרביות. יתרה מכך, הוראה צודקת שניתנה לביצוע בדיקת אקו-לב נזנחה כליל, ולו היתה מתבצעת – היתה מביאה לאבחון המחלה. לאחר השחרור מבי"ח המשיך מצבו של המטופל להתדרדר וגם אז, על אף פניות חוזרות ונשנות לרופא הילדים, לא הפנה אותו הרופא לבירור הנדרש, וגם לא לבדיקת אקו-לב. לבסוף, כאשר פנה המטופל לבי"ח אחר, בוצעה באיחור ניכר בדיקת אקו-לב, והדגימה מום לבבי עם תהליך דלקתי/ זיהומי.
למטופל בוצע ניתוח לב, אך הוא נותר עם נזקים מוחיים שנגרמו לאחר הניתוח, וזאת, כפי שנטען בכתב התביעה – על רקע השלב המאוחר בו בוצע הניתוח ומצבו הרפואי החמור והמורכב בעת הניתוח.
בכתב התביעה נטען, כי בעקבות האיחור באבחון ובטיפול, נותר המטופל עם נזקים נוירולוגיים ונפשיים משמעותיים.