סיפור המקרה:
משרדנו הגיש לאחרונה תביעה בגין רשלנות רפואית בגין פטירתה של תינוקת, חמישה ימים לאחר לידתה בשבוע 32, עקב ביצוע רשלני של פעולות כירוגיות להן נזקקה.
התינוקת א׳, נולדה בשבוע 32 להריון, במשקל 1,700 גרם, ונדרשה לניתוח לתיקון פיסטולה ואטמות ושט, כבר ביממה הראשונה לחייה.
באופן רשלני, במהלך הניתוח טעו המנתחים טעויות חמורות, הן בזיהוי המבנים האנטומיים של התינוקת, והן, כתוצאה מכך, בביצוע הניתוח עצמו.
המנתחים תפרו צינור הנשמה תוך-קני (טובוס) וקיבעו אותו לקנה הנשימה, ובנוסף העבירו תפר דרך הסימפון (ברונכוס) הראשי השמאלי.
פעולותיהם גרמו לא׳ לפתח אי ספיקה נשימתית, והיא נאלצה לעבור שלושה ניתוחים נוספים.
למרבה הצער גם הניתוח השני בוצע באופן לא הולם, עת הצוות נמנע מלבצע ברונכוסקופיה, למרות שזו התחייבה על רקע הבעיה הנשימתית.
כפועל יוצא החמיץ הצוות את התפר שהועבר דרך הסמפון בניתוח הראשון ונגרם איחור נוסף בטיפול בבעיה הנשימתית.
התינוקת א׳ נקלעה למצוקה נשימתית קשה, לאי ספיקת כליות חריפה מלווה בבצקת קשה, חמצת מטבולית ואנוריה, ונפטרה בהיותה בת חמישה ימים בלבד.
מתוך כתב התביעה
התביעה שהגשנו נתמכה בחוות דעת מומחה מוביל בתחום כירורגיית ילדים, רופא בכיר במחלקה הכירורגית בבית חולים מוביל, ופרופ' חבר בכירורגיה בביה"ס לרפואה.
המומחה קובע כי הניתוח הראשון, בוצע בבירור בצורה שגויה ורשלנית, וכי המנתחים לא פעלו בזהירות המתבקשת והעבירו תפר דרך הקנה וצינור ההנשמה התוך-קני (טובוס). ברור, הוא קובע, שהיה זיהוי אנטומי מוטעה והפעולה הייתה שגויה.
בניתוח השני, המנתחים היו צריכים להיעזר בברונכוסקופיה, כפי שעשו בניתוח השלישי, כדי לוודא שאין סיבה אחרת לבעיה הנשימתית, וכתוצאה מהאיחור בזיהוי החסימה בסימפון השמאלי, נזקקה התינוקת לניתוח נוסף וסבלה מהדרדרות נשימתית עם חמצון לא יעיל.
התינוקת הגיעה לניתוח הראשון במצב טוב, ללא מצוקה נשימתית וללא עדות למומים נלווים משמעותיים או מסכני חיים, ומותה נבע מזיהוי אנטומי שגוי בניתוחים, ומפעולות שגויות אשר חייבו ניתוחים חוזרים וגרמו לאי ספיקה נשימתית ממושכת ובלתי הפיכה שהביאה בסופו של דבר למותה.