משרדנו הגיש לאחרונה תביעה שבבסיסה הולדה בעוולה של קטינה הלוקה בתסמונת דאון.
בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית שצורפה אליו, נטען כי הרופא הנתבע, אליו פנתה אימה של הקטינה באופן פרטי לביצוע בדיקות סקירת מערכות, לא אבחן מומים עובריים, אותם ניתן והיה צריך לאבחן בבדיקות שביצע.
בבדיקת סקירת המערכות הראשונה, החמיץ הנתבע שני סממנים המאפיינים עוברים בעלי תסמונת דאון:
- בצקת עורפית של העובר
- ופגם במחיצה בין חדרי הלב.
בדיקת סקירת המערכות השנייה בוצעה בזווית שלא אפשרה הדגמה טובה של המחיצה בין חדרי הלב ובכך הוחמצה הזדמנות נוספת לגילוי מומים והפניית התובעים להמשך ברור.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, אילו היה הנתבע מאתר את המומים העובריים, כפי שהיה עליו לעשות, היה הדבר מוביל להמשך ברור שהיה כולל ייעוץ גנטי וניקור מי שפיר והתסמונת הייתה מתגלה.
לו ידעו ההורים על היות עוברם לוקה בתסמונת דאון הם היו דואגים בוודאות להפסקת ההיריון, בכדי למנוע מיילודם את החיים עם התסמונת, ומהמשפחה את הסבל, הקושי והשעבוד הכרוכים בגידול וטיפול בילדה הלוקה בתסמונת קשה זו.
ובמקרה כזה, בהתאם להוראות החלות על הפסקות היריון, היה היריון זה מופסק.