כליאת כתפיים (דיסטוציה/פרע כתפיים) מהווה מצב חירום רפואי מיילדותי, בו במהלך השלב הסופי של הלידה ולאחר יציאת הראש, נוצר קושי בחילוץ התינוק משום שהכתף הקדמית של התינוק נתקעת מתחת עצם החיק (Pubis). לעיתים כליאת כתפיים מובילה לסיבוכים משמעותיים כגון פגיעה בעצבים ושיתוק הגפה הפגועה ואף עשוי להסתיים במוות.
במצב זה, על המיילד לנקוט סדרת פעולות מבוקרות באופן מהיר בכדי למנוע את הסיבוכים הקשים שעלולים להיגרם כתוצאה ממצב זה.
הסיבוך השכיח ביותר של כליאת כתפיים הנו פגיעה במקלעת העצבים שעוברת מאזור הצוואר אל הגפה העליונה עד כדי קרע שלם של העצבים ושיתוק מלא לצמיתות של הגפה הפגועה ובמקרים קיצוניים אף מות העובר (שיתוק ע"ש ERB).
למרות שמצב זה מתואר ע"י חלק מהחוקרים כבלתי צפוי, ידועים גורמי סיכון אשר בהתקיימם, שכיחות אירוע זה גבוהה יותר. מקום בו מתעורר חשש ממשי, כי בעטיים של גורמי הסיכון הידועים, יתרחש אירוע של כליאת כתפיים, ההמלצה היא לבצע ניתוח קיסרי היכול למנוע מלכתחילה את התרחשותו.
קיימים מספר גורמי סיכון מוכרים להתרחשות הסיבוך והם: משקל גבוה של העובר (מעל 4 ק"ג), סוכרת של האם, לידה לאחר תאריך הלידה המצופה, היקף בטן העובר גדול מהיקף ראשו, והתקדמות איטית של הלידה בשלבים האחרונים שלה.
סוגי הרשלנות הרפואית הנפוצים בהקשר של כליאת כתפיים:
1. רשלנות רפואית ופרע כתף – פרוצדורות מיילדותיות: אי זיהוי או התעלמות מגורמי הסיכון המוכרים על פי אמות המידה רפואיות המקובלות להתרחשות כליאת כתפיים, ואי נקיטה בדרכי היילוד המתחייבות, ובכך גרימת נזקים צמיתים ליילוד.
2. רשלנות רפואית והרכב הצוות בחדר הלידה: אי נוכחות של שני רופאים בחדר הלידה, שלפחות אחד מהם מנוסה במצב של כליאת כתפיים.
