מטרת מאמר זה היא לעורר את תשומת הלב והמודעות לעובדה שגם גברים עלולים לחלות בסרטן השד, מחלה הנתפסת בציבור הרחב כשייכת לציבור הנשים בלבד.
זאת בעקבות מקרה של איחור רשלני בגילוי סרטן שד אצל גברים בו טיפל משרדנו לאחרונה.
סרטן השד הינו המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים בישראל והינו גורם התמותה השכיח ביותר, זאת למרות שאחוז השרידות אצל נשים נכון להיום הוא מעל 85%.
מנתוני משרד הבריאות עולה כי ב-2011 היווה סרטן השד כחמישית ממקרי התמותה מסרטן בנשים יהודיות וכרבע בנשים ערביות וכי סרטן השד מהווה כשליש ממקרי הסרטן בקרב נשים.
אבחון מוקדם של המחלה מפחית את התמותה ועוזר לשנות את מהלכה ולכן במדינות המפותחות ננקטו אמצעים לגילוי מוקדם של המחלה וכתוצאה התמותה מסרטן השד נמצאת במגמת ירידה.
במסגרת תוכנית לאומית שיזמה האגודה למלחמה בסרטן בשיתוף עם משרד הבריאות בתחילת שנות ה-90 הוחלט על ביצוע בדיקות ממוגרפיה אחת לשנתיים בנשים בסיכון "רגיל" ואחת לשנה בנשים עם סיכון גבוה ללקות במחלה.
התפיסה הרווחת בעולם המערבי, הינה כי סרטן השד הינו נחלתן של נשים בלבד, אך המציאות מלמדת כי לא כך הם פני הדברים. סרטן שד קיים גם בגברים, הגם שמדובר בתופעה נדירה יחסית.
על כל 100 נשים חולות בסרטן השד לערך מאובחן גבר אחד עם המחלה.
בשל התפיסה השגויה כאמור נגרם לא אחת איחור רשלני בגילוי הגידול, איחור בגינו מוגשות תביעות בעילה של רשלנות רפואית.
התסמינים של סרטן שד בגברים דומים לאלו אצל נשים ובמרבית המקרים הגידול מאובחן כאשר גבר מתלונן על גוש בשד, בדרך כלל מאחורי הפטמה.
סימפטומים נוספים יכולים להיות שינוי בגודל או בצורתו של השד, לעיתים ישנה הפרשה מהפטמה או פריחה מעל או מסביב לפטמה.
בעבר סברו הרופאים כי סרטן שד בגברים הוא אלים יותר, אך בשנים האחרונות התברר לרופאים כי הוא לא בהכרח אלים יותר, אלא כי עפי"ר גברים מגיעים לאבחון בשלב מאוחר יותר ביחס לנשים.
זאת למרות שדווקא אצל גברים ניתן לחוש ואף הבחין בגידול בקלות רבה יותר מאשר אצל נשים, אצלן מסת הרקמה בשד גדולה יותר, והגידול אינו בולט. לעומתן, הגידול אצל גברים לרוב יגרום לפטמה לבלוט כלפי חוץ.
מועד האבחון הממוצע בקרב גברים הוא כ-8-6 חודשים לאחר התפרצות המחלה.
בקרב הנשים הגילוי הוא מוקדם יותר, בעיקר עקב מודעות רבה יותר למחלה וכתוצאה מבדיקות תקופתיות.
בעבר פרק הזמן שחלף עד לאבחון המחלה אצל גברים היה ארוך יותר, בעיקר עקב התעלמות או חוסר יחס לסימפטומים שהופיעו בשלב מוקדם יחסית של המחלה.
סיבה נוספת קשורה לאי התייחסות גורמי הרפואה לסרטן השד הגברי.
כך להמחשה, עד לאחרונה לא אושר לגברים חולי סרטן השד שימוש בתרופות ייעודיות אשר היו מאושרות לטיפול בנשים החולות במחלה. השימוש בתרופות אלו לגברים אושר רק לאחרונה.
בישראל מאובחנים כ-50 מקרים של סרטן שד אצל גברים בשנה.
רוב המקרים מאובחנים בטווח גילאים בין 60 עד 80, כאשר הגיל הממוצע הוא 68, חמש שנים מעל הגיל הממוצע אצל נשים.
בדומה לנשים, רמת הסיכון לחלות בסרטן השד עולה עם הגיל.
ב- 30% ממקרי סרטן השד בגברים נמצא בסיס גנטי למחלה, כאשר הגורם השכיח ביותר הוא נשאות של המוטציה BRCA2.
לנשאים של המוטציה סיכון של 7% לחלות, אחוז דומה לנשים שאינן נשאיות, בעוד שהסיכון לחלות בקרב נשים נשאיות של המוטציה מגיע לכדי 80%. הנשאות של הגן תעבור בתורשה לילדי הנשאים ב50% מהמקרים.
ממצאים נוספים שהתבררו הם כי המחלה שכיחה יותר בקרב גברים שמוצאם במזרח התיכון מאשר אלו שמקור מוצאם באירופה ובארה"ב וכי ל- 20% מהגברים שחולים בסרטן השד יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחלה גם כן במחלה.
בדיקת ממוגרפיה היא הבדיקה הרווחת בקרב נשים, אך הינה בעייתית אצל גברים עקב נפח השד הקטן. גם השימוש באולטרסאונד אינו יעיל במיוחד לאיתור הגידול ולכן נכון להיום הכלי העיקרי לאבחון גידולים בשד בקרב גברים הוא ביופסיה.
דרך הטיפול בסרטן השד אצל גברים תיקבע לפי השלב בו התגלתה המחלה.
ניתוחים משמרי שד המקובלים אצל נשים במקרים של כריתת השד ניתנים לביצוע גם בגברים, אך הינם נדירים.
כריתה חלקית ניתן לבצע אך רק במידה ומאובחן הגידול בשלב מוקדם יחסית, ולפני שהתפשט לבלוטות הלימפה ולאיברים אחרים בגוף.
הגישה הכירורגית המקובלת כיום היא כריתת שד מלאה וטיפולים משלימים לאחר הכריתה, כגון כימותרפיה והקרנות.
בדומה לנשים, ההתמודדות עם המחלה בקרב גברים אינה קלה ולרוב כרוכה בשינויים פיזיולוגיים ונפשיים, לרבות שינויים בתפקוד המיני, קושי בהשגת זקפה ואף ירידה בחשק המיני בתקופת הטיפולים, מה שמשפיע ואף יכול לפגוע בתא המשפחתי.
עקב דעות קדומות, חוסר מודעות וחוסר מנגנוני תמיכה ייחודיים נמנעים גברים מלדבר על מחלתם ולחלוק את רגשותיהם, שלא כמו אצל נשים שם קיימת מודעות גבוהה למחלה וישנם מנגנוני תמיכה רבים העוזרים בהתמודדות.
לכן המסקנה היא שהתמיכה חייבת לבוא מהמשפחה והחברים הקרובים.
ניתן רק לקוות שהעלאת המודעות למחלה תעורר פתיחות בנושא ובהמשך אף תוביל לפתיחת מנגנוני תמיכה מתאימים.