בתביעה בעילת רשלנות רפואית על הנפגע, התובע, להוכיח: ראשית כי ארעה רשלנות רפואית, היינו שניתן לו טיפול רפואי החורג מסטנדרט הטיפול הסביר; שנית כי כתוצאה ממחדל זה נגרם לו נזק; ובנוסף את הקשר הסיבתי בין נזקיו לטיפול הכושל, היינו, כי אלמלא היה הטיפול הרשלני לא היה נגרם לו הנזק.
חשוב להבין כי במקרים בהם יקבע ע"י ביהמ"ש כי הנזק היה נגרם לתובע ממילא, גם אלמלא הטיפול הרשלני– לא יפסק לתובע פיצוי בגין נזק גוף. כך למשל במקרים בהם התרשל רופא באבחון מחלה ממארת, אולם למרבה מזלו של המטופל המחלה אובחנה ע"י גורם רפואי אחר זמן קצר לאחר מכן ולכן לא נגרמה פגיעה בפרוגנוזה ובסיכויי הריפוי, אזי למעשה לא נגרם נזק כתוצאה מרשלנות הרופא והמטופל לא יזכה בפיצוי.
מטופל שכתוצאה מרשלנות רפואית עקב איחור בגילוי וטיפול מחלתו איבד יותר מחמישים אחוז מסיכויי הריפוי שהיו לו אלמלא הרשלנות ונזקו התממש, יזכה בפיצוי על מלוא נזקיו. לעומת זאת מטופל ש"איבד" פחות מחמישים אחוז סיכויי ריפוי כתוצאה מרשלנות יפוצה באופן יחסי לאחוז סיכוי הריפוי שאיבד.
הכלל הרגיל בדיני הנזיקין הוא כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבע לבין הנזק שנגרם לו, לפי מאזן הסתברויות (כלומר מעל 50 אחוזים). במידה שעמד בנטל הוכחה זה, יפוצה על מלוא הנזק; במידה שלא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי במאזן הסתברויות – לא יזכה בשום פיצוי. יחד עם זאת, ההכרה בראש הנזק של "אובדן סיכויי החלמה" שינתה את כללי המשחק בדיני הנזיקין בישראל, ואפשרה מתן פיצוי חלקי בדרך הסתברותית.
בפסק הדין המנחה בנושא ע"א 231/84 קופת חולים כללית נ' פתאח פ"ד מב (3) 312, נקבעה דוקטרינה זו. באותו מקרה דן בית המשפט העליון בשיתוק בפניו של מטופל, שנגרם כתוצאה מניתוח בעצב שעבר. בית המשפט קבע כי ההתרשלות לא אירעה בזמן הניתוח המקורי, אלא באבחון והטיפול שלאחריו ולכן הרשלנות רק פגעה בסיכויי הריפוי של התובע.
בעת הדיון בבית המשפט העליון טען ביה"ח כי כללי הדין האזרחי מחייבים את התובעים להוכיח את טענותיהם במאזן הסתברויות, קרי מעל חמישים אחוזים, ולאור העובדה שסיכויי ההחלמה של הניזוק, אלמלא הרשלנות, עמדו על 30% בלבד, הרי שהוא אינו זכאי כלל לפיצויים, ולחלופין טענו כי ככל שהתובע זכאי לפיצוי הרי שיש לפצותו אך ורק עבור אובדן אותו סיכוי שאיבד כתוצאה מהרשלנות.
באותו מקרה בית המשפט העליון קבע הלכה תקדימית כי התובע יהיה זכאי לקבל פיצוי יחסי בגין אובדן סיכויי ההחלמה שאיבד. הכלל שנקבע הוא כי במקרים בהם לא ניתן להוכיח במאזן הסתברויות כי אלמלא התרשלות הגורם המטפל היה התובע מחלים לחלוטין, הפיצויים המגיעים לו ייגזרו מאומדן סיכויי ההחלמה שאיבד כתוצאה מהתרשלות הגורם המטפל.
אובדן סיכויי החלמה – איחור באבחון מחלות ממאירות
בדרך כלל, למעט כמה חריגים, מחלות ממאירות אינן נגרמות בשל כשלים רפואיים, אלא שהכשל בזיהוי המחלה גורע מסיכויי הריפוי שלה ולעתים אף גורם לאובדן מלא של סיכויי הריפוי.
נוכח ההתקדמות הרבה בטיפול במחלות ממאירות זיהוי מוקדם וטיפול במקרים רבים מסוגי מחלות הסרטן מוביל כיום אף להחלמה מלאה או למצער הפיכתה למחלה כרונית שניתן לחיות עמה שנים ארוכות.
במהלך למעלה מ- 30 שנה בהם מייצג משרדנו נפגעי רשלנות רפואית טיפלנו במקרים רבים של איחור באבחון התפתחות מחלה ממאירה ואף החמצת מניעתה, ונביא מקצתם.
סרטן המעי הגס – על פי נתוני משרד הבריאות, סרטן המעי הגס הוא הגידול הממאיר השני בשכיחותו בארץ. ישנה חשיבות מרובה לאיתור אנשים הנמצאים בסיכון להתפתחותו, כמו רקע משפחתי, שאז במעקב נאות ניתן לאתר מראש מצב של טרום ממאירות ולמנוע את התפתחות המחלה. נתקלנו גם במקרים בהם מטופלים לא הופנו לבדיקת סקר של דם סמוי אף שחצו את גיל 50, או שלא הופנו במועד לבדיקת קולונוסקופיה, או בדיקת דימות אחרת לזיהוי ממאירות, על אף רקע משפחתי או סימפטומים מחשידים קליניים ומעבדתיים ובשל כך אובחנה מחלתם באיחור ונגרעו או אבדו סיכויי החלמתם.
סרטן הקיבה – ניתן למניעה לדוגמה במקרים בהם מאותר ומטופל כיאות חיידק הליקובקטר פולי שהינו אחד מגורמי הסיכון להתפתחות סרטן וללימפומה של הקיבה. ייצגנו נפגעים במקרים בהם לא בוצעה בדיקה לאבחון החיידק או שהמערכת הרפואית לא הגיבה לתלונות המטופל, נמנעה מלהפנותו לבדיקת גסטרוסקופיה, על אף רקע משפחתי או תלונות מחשידות, ובשל כך אובחנה המחלה בשלב מאוחר כאשר סיכויי ההחלמה היו פחותים באופן ניכר.
סרטן העור/מלנומה – ככל שמחלה זו מזוהה בשלב הטרומי שלה סיכויי הריפוי מלאים וככל שמתגלה באיחור רב סיכויי הריפוי קלושים. טיפלנו במקרים בהם המחלה אובחנה באיחור מאחר שלא בוצעה בדיקה קלינית תקופתית ע"י רופא עור, אף שהתחיבה, או שרופא לא איתר במועד נגע חשוד או שלא נטל דגימה לביופסיה, או כאשר היה כשל באבחון הממאירות בבדיקה הפתולוגיה.
סרטן צוואר הרחם – ניתן למניעה לדוגמא ע"י אבחון נגיף הפפילומה (כיום ישנו חיסון לחלק מהזנים). אבחון מוקדם של המחלה מתבצע ע"י בדיקת משטח צוואר הרחם (מכונה גם בדיקת פאפ(Pap smear – , בדיקות קולקוסקופיה, קוניזציה ועוד. ייצגנו נפגעים במקרים בהם עקב רשלנות לא בוצעו הבדיקות הנדרשות או מקרים בהם נלקח משטח מצוואר הרחם, אך למרבה הצער פוענח באופן רשלני ועל כן לא אובחנה המחלה במועד.
סרטן השד – ניתן למניעה וטיפול ניתוחי מקדים ע"י ביצוע בדיקת סקר גנטית באוכלוסיות בסיכון למחלה -BRCA1 וBRCA2 -. במקרים אחרים, המחלה ניתנת לאבחון מוקדם ע"י בדיקות דימות (ממוגרפיה, אולטרה סאונד, MRI) ובדיקה קלינית ע"י כירורג שד. טיפלנו במקרים בהם לא נמסר מידע למטופלים על האפשרות לבצע בדיקות גנטיות, מקרים בהם לא אובחן גידול בבדיקת דימות, אף שניתן וצריך היה לזהותו ומקרים בהם לא הופנו מטופלות לבדיקת כירורג שד או שהבדיקה בוצעה באופן רשלני.
סרטן ריאות – ייצגנו נפגעים במקרים בהם מטופלים לא הופנו לבדיקת דימות כמו CT ריאות למרות גורמי סיכון או תלונות שהיו חייבות להעמיק בירור או כאשר בדיקות הדימות, לרבות צילום רנטגן ואף CT, החמיצו ממצא חשוד.
כמו כן טיפלנו במקרים רבים של חולים במחלות ממאירות בהם לא נלקחו דגימות לבדיקות פתולוגיות או שהייתה רשלנות בבחינת הדגימות שהיו פתולוגיות אך אובחנו ברשלנות כשפירות בעוד שניתן וצריך היה לזהות בהם תאים סרטניים.
אירועים איסכמיים
אירועי שבץ לבבי או שבץ מוחי עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך למטופל, החל בשיתוק וכלה במוות.
בשני המקרים יש לאתר את המטופלים הנמצאים בסיכון (גורמים תורשתיים, עישון, מחלה של כלי דם, יתר לחץ דם, ערכים לא תקינים בבדיקות דם ועוד), לעקוב ולהתוות טיפול על מנת להקטין את הסיכון להתרחשותם.
אוטם של עורק המספק דם ללב, הקרוי "התקף לב" – מדובר במצב בו נגרמת חסימה של עורק/ים ובשל כך נפגעת הזרמת דם מחומצן לשריר הלב. ישנה חשיבות רבה לחידוש מהיר ככל הניתן של אספקת דם מחומצן לשריר הלב. האבחנה נעשית ע"י בדיקות אק"ג, בדיקות דם (CPK, טרופונין ועוד), מיפוי לב, אקו לב, צנתור לבבי וכמובן –בהתאם תלונות ונתונים קליניים של המטופל.
אוטם עורק במוח הקרוי "ארוע מוחי" – מדובר באוטם עקב קריש דם או רקמה אחרת, יש לאבחן כי את האירוע ולטפל מוקדם ככל האפשר על מנת לחדש את זרימת הדם ולמזער את הנזק הנגרם לרקמת מוחו של החולה ע"י המסת הקריש בטיפול תרופתי או ע"י שליפת/הסטת הקריש בצנתור ממוחי.
בהתחשב בעובדה שבמקרים של אירוע מוחי חלון ההזדמנויות למניעת נזק בלתי הפיך הוא מוגבל וכל דקה קובעת, על הרופאים מוטלת החובה לפעול מהר ככל שניתן, בזהירות רבה וברמת מיומנות גבוהה במיוחד. גם טיפול איכותי אינו מבטיח תמיד החלמה מלאה, אך אין ספק כי כל איחור מיותר מגביר משמעותית את הנזק.
אובדן סיכויי החלמה – דוגמאות נוספות
במהלך השנים טיפלנו באלפי מקרים של איחור בזיהוי וטיפול במחלות זיהומיות (לדוגמא מנינגוקוקסמיה, GBS), מפרצת עורקית, גידולים שאינם ממאירים (כמו אפינדימומה), איחור בביצוע פרוצדורות כירורגיות וניתוחים (כגון דימום אפידוראלי בעמוד השדרה, שחרור לחץ על עמוד שדרה, פריצת דיסק – ניתוח דיסקטומיה, ניתוח דיברטיקולויטיס, תסביב אשך, תסביב שחלה), אי זיהוי שברים במועד ומקרים רבים אחרים, איחורים שגרמו לגריעה ניכרת בשיעור סיכויי ההחלמה ולנזקים קשים.
חישוב פיצויים בגין אובדן סיכויי החלמה
בע"א 10399/08 ד"ר פרוטס ואח' נ' צ'ירגייב הותוותה נוסחה מתמטית לחישוב פיצויים בגין אובדן סיכויי החלמה במקרים בהם הנזק התממש, כדלקמן:
b = שיעור הסיכון הכולל לאחר ההתרשלות;
a = שיעור הסיכון קודם למעשה ההתרשלות.
הנוסחה: b-a) :b).
פסק הדין עסק בחולה שאיחור באבחון מחלתה הוביל למותה. אלמלא האיחור באבחון, סיכוייה שלא לשרוד, היינו סיכוי התמותה, עמדו על 70%. האיחור באבחון העלה את סיכוי התמותה ל-95%. לכן, חישוב אובדן סיכויי ההחלמה הוא 25/95=26%.
בפסק דין ע"א 3900/14 לימור דנינו נ' המרכז הרפואי הלל יפה ומשרד הבריאות נקבעה הלכה לפיה אם סיכויי ההחלמה של תובע נפגעו בשל רשלנות רפואית בשיעור העולה על 50%, על פי הנוסחה הנ"ל הוא יזכה בפיצוי מלא בשיעור של 100%.
סיכום
בניהול תביעת רשלנות רפואית עולה פעמים רבות סוגית שיעור אובדן סיכויי ההחלמה. שאלה זו נבחנת ומוכרעת על פי בחינת חומר הראיות, חוות דעת ועדויות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, נתונים רפואיים סטטיסטים, ספרות רפואית, תוך מתן דגש רב על נתוניו האישיים של הנפגע ועוד. על כן ישנה חשיבות רבה למיומנות מקצועית ויסודיות של עורכי הדין בניהול התביעה ובליווי מומחים רפואיים בעלי רמה מקצועית גבוהה ומיומנות בהליך המשפטי.
