משרדנו הגיש תביעה בגין רשלנות באבחון ובטיפול בחסימת מעיים שעניינה במותו הטרגי ובר המניעה של מטופל, תוצאת רשלנות רפואית בשניים מבתי החולים הגדולים בארץ.
בכתב התביעה נטען כי למרות שהמטופל התדפק שוב ושוב על דלתות חדר המיון עם סימנים קליניים המעידים בבירור על חסימת מעיים שדורשת טיפול דחוף, התעלמו הצוותים הרפואיים של בתי החולים, משך ימים, מתלונותיו החדות, כשלו מלאבחן את מצבו במועד ושלחוהו פעם אחר פעם לביתו, ללא טיפול.
רק בביקורו השלישי, לאחר ימים של תלונות מתמשכות ונעדרות התייחסות, בוצעה בדיקת ההדמיה המתחייבת, והדגימה מיד את חסימת המעיים. ניתן היה לחשוב שבכך יזכה המטופל, לאחר כשל אבחוני ממושך, לטיפול מתאים, אך למעשה הייתה זו תחילתו של רצף אירועים חמורים של טיפול רפואי תת-תקני וקבלת החלטות רשלנית בידי צוות בלתי מיומן וחסר ניסיון.
עוד נטען בכתב התביעה כי בעודו בחדר המיון הוחדרה למטופל זונדה במטרה לנקז את קיבתו, אך תחת החדרתה אל קיבתו, הוחדר הנקז אל קנה נשימתו, באופן אגרסיבי, תוך הפעלת כוח בלתי מבוקר. הפעולה האגרסיבית גרמה לחירור ברונכוס ימין ומצבו הנשימתי של המטופל החל להתדרדר. הצוות הרפואי הגיב לכך באיחור, רק לאחר שהמטופל התמוטט ומצבו הפך קריטי, כשברקע הדברים, כל העת, בעייתו הבטנית.
תחת נקיטת פעולות דחופות לייצב את מצבו הנשימתי, תוך ביצוע פעולה מינימלית לפתרון זמני של הבעיה הבטנית, בחרו הרופאים, שאיש מהם אינו מומחה, לבצע ניתוח בטן פתוחה גדול ומורכב, בעוד המטופל אינו יציב ונאבק על חייו. החלטה תמוהה זו, של צוות רפואי חסר ניסיון ונטול תמיכת צוות בכיר, חרצה את גורלו של המטופל, אשר נפטר תוך שעות ספורות והותיר אחריו אלמנה ובן המומים וכאובים.