משרדנו מייצג את ס’, אשר הגיע לבי”ח כדי ללדת את ביתה הבכורה. מהלך לידתה היה תקין, אך בתום הלידה לאחר שהשליה לא יצאה באופן ספונטני, בוצעה הפרדה ידנית והשיליה הוצאה מהרחם בחלקים. רופא בכיר אשר הגיע לעזור בהוצאת שאריות השלייה קבע, באופן בלתי סביר ובניגוד לפרקטיקה הרפואית במצב זה, כי אין כל צורך בביצוע פעולות נוספות על מנת לשלול היוותרותן של שאריות שליה ברחם (פרט לסקירה ידנית שבוצעה), זאת למרות שרופא צעיר, ככל הנראה, מתמחה, הביע את דעתו כי נותרו ברחם שאריות שליה. ס’ נשלחה לביתה בתום שלושה ימי אשפוז מבלי לעלות בדעתה כי ברחמה נותרו שאריות שיליה, אשר אובחנו והוצאו רק בחלוף מספר שבועות.
האיחור באבחון ובהוצאת שאריות השליה בחלל הרחם גרם להידבקויות תוך רחמיות חמורות וכיום ס’ סובלת מתסמונת אשרמן קשה ולא יכולה להרות. סיכויה היחיד של ס’ להביא לעולם ילד ביולוגי הינו באמצעות הליך פונדקאות יקר ומורכב.
האפשרות לאבחון בזמן
במקרה זה, למרות גורמי הסיכון להותרת חלקי השיליה, למרות הדמם המשמעותי לאחר הלידה (PPH), למרות העובדה שהשליה הוצאה באופן ידני ובחלקים ודופן הרחם לא נמצא סדיר לאחר הסקירה הידנית לא בוצעה בדיקת אולטרסאונד – על מנת לאשר או לשלול קיומן של שאריות שיליה לאחר הלידה. התנהלות זו של הצוות הרפואי בחדר הלידה הינה התנהלות בלתי סבירה החורגת מסטנדרט הטיפול המקובל והסביר. יודגש כי במקרה הנדון לא היה חשד בעלמא להיוותרות שאריות שיליה, אלא היה צריך לעלות אצל הרופאים חשד גבוה לקיומן של שאריות שיליה, בשל האופן בו הוצאה השליה בתום הלידה (באופן ידני ובחתיכות). הצוות הרפואי היה חייב להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לוודא כי ברחמה של התובעת לא נותרו שאריות שיליה – דבר, שבאופן בלתי סביר, לא נעשה.
המחדל במקרה של ס’
רופאי בית החולים כשלו באבחון המוקדם, המתחייב, של היוותרות שאריות שליה בחלל הרחם למרות גורמי הסיכון ולמרות ההסתמנות הקלינית.
כשל זה גרם להתהוות תסמונת אשרמן (בדרגה קשה) על כל סיבוכיה, לרבות צורך בהליכי פונדקאות.
< קראו עוד על רשלנות רפואית בלידה