רשלנות רפואית ברפואה פנימית

בבתי החולים אמור להתנקז המידע הרפואי המלא הנוגע למטופל אל המחלקה הפנימית בה אושפז המטופל, ושם גם אמורה להתגבש ההבנה על מהות המחלה וקביעת המדיניות הטיפולית שיתכן ותתבצע ע"י מומחים שונים, שלא מתחום הרפואה הפנימית.

רופאי המחלקה הפנימית אמורים לזמן, במידת הצורך, רופאים מקצועיים מתחומים שונים המתאימים בהתאם למחלתו של המטופל, כגון קרדיולוג, זיהומולוג, מומחה לסכרת, נפרולוג וכו'.
אי זימון או איחור בזימון הרופא המומחה וכתוצאה מכך נגרם איחור באבחון המחלה, עלול להסתיים בנזק בלתי הפיך למטופל ובמקרה הגרוע אף במותו וע"כ מהווה התרשלות בטיפול.

הרפואה הפנימית מפוצלת לתת התמחויות (נפרולוגיה, המטולוגיה, קרדיולוגיה אימונולוגיה וכו'), אך לרוב, כאמור לעיל,
 הרופא הפנימאי הוא הגורם הרפואי האמור לשמש כמרכז צוות המומחים המקצועיים השונים:

התביעות המוגשות במקרים של רשלנות רפואית ברפואה פנימית מתמקדות בעיקר במקרים הבאים: 

• התעלמות או אי מתן משמעות נכונה לתלונות וסימפטומים אצל המטופל;
• רשלנות במתן או אי מתן תרופה, או מתן תרופה שגוייה או לא יעילה;
• אי הפניה או איחור בהפניית המטופל לבדיקה/ות חיונית/ות;
• התעלמות או מתן פרשנות שגויה לתוצאת בדיקה/ות אליהן נשלח המטופל;
• איחור באבחון ו/או כשל באבחון מחלת המטופל;
• אי זיהוי או איחור בזיהוי זיהום ממנו סובל המטופל;
• טעות באבחון עקב התייחסות או התמקדות בתלונה או תסמין בודד, תוך התעלמות מהמידע הכולל שעמד או היה חייב לעמוד בפני הרופא המטפל;
• במסגרת ביה"ח – איחור בזימון מומחה מקצועי מתאים או בהפניה למחלקה המתאימה בבי"ח;
• במסגרת קופות החולים – הימנעות מהפניה או איחור בהפניה למומחה מקצועי בקופה;
• כשל בזיהוי או הבנת חומרת מצבו הרפואי של המטופל, וכתוצאה מכך אי הפנייתו בזמן לטיפול נמרץ, אירוע העלול להיות הרה גורל.