לאחר פרוצדורות רפואיות, כגון ניתוח, באופן טבעי, הסיכון לזיהום גדל, והוא יכול להופיע ברמות העור השונות סביב החתך הניתוחי, וכן ברקמות ואיברים פנימיים באזור אשר נותח.
לכן חשוב לשמור על הכללים המחויבים בכדי למזער התממשות סיכון זה ובתוך כך הקפדה על כללי סנטריה במהלך הפעולה הרפואית ולאחר מכן, על חיטוי וטיפול הפצע הניתוחי. כמו כן, ניתן למזער התפתחות סיכון זה על ידי מתן טיפול אנטיביוטי מונע.
קיימים מקורות מזהמים שונים בבית החולים, וביניהם ניתן למנות הידבקות בגורמי זיהום המצויים בסביבת החולה כגון משטחים מזוהמים, חדרי שירותים ופסולת מזהמת, וכן זיהומים ממקור אנושי כגון הדבקה מעירוי והידבקות בחדר ניתוח עקב אי הקפדה על רחיצת ידיים או איש צוות חולה או נשאות של מחלה לא מאובחנת.
ישראל נחשבת למדינה בה אחוז הסובלים מזיהומים לאחר ניתוחים גבוה ביחס למדינות מפותחות אחרות בעולם.
התפתחות של זיהום אצל חולה לאחר ניתוח יכולה להיחשב כרשלנות רפואית מקום בו ניתן להוכיח כי נגרם על רקע אי הקפדה על סטריליזציה ברמה נאותה ומקובלת – לקראת ובזמן ההליך הכירורגי (כגון ניקיון המשטחים הניתוחיים, הקפדה על רחיצת ידיים), וכן לאחר ההליך הכירורגי (כגון אי מתן טיפול אנטיביוטי למניעת זיהום, אי הקפדה על חבישה סטרילית של הפצע הניתוחי).
