המנוח הופנה לחדר המיון על רקע חום שאינו מגיב לטיפול אנטיביוטי וחולשה קיצונית. בבדיקתו בקבלה נרשם כי הוא סובל מפרפור מהיר (עד 140), לחץ דם נמוך ופריחה פטכיאלית. בבדיקות מעבדה נצפתה אי ספיקת כליות חדה, ירידה בספירה הלבנה ואנזימי כבד פתולוגיים.
במהלך שהותו של המנוח במיון, ובניגוד למתחייב, לא ניתן לו ייעוץ רופא למחלות זיהומיות.
כמו כן, למנוח לא בוצע במיון כל תחקור נאות ועל כן מידע קריטי – אשר תועד מאוחר יותר ביח' לטיפול נמרץ, ולפיו היה למנוח מגע עם כלב וחולדות – לא עמד בפני צוות המיון.
למרבה הצער, רק למחרת, באיחור מהותי של 16 שעות, הותחל הטיפול בדוקסילין (טיפול אנטיביוטי המתאים לריקציה), אך היה זה מאוחר מידי. מצבו של המנוח התדרדר, והוא הלך ודעך עד לפטירתו כשלושה ימים לאחר מכן.
בהתאם לחווה"ד הרפואית, שצורפה לכתב התביעה, נקבע ע"י המומחית למחלות זיהומיות מטעם התובעים כי לאור הנתונים הקליניים והמעבדתיים אשר עמדו לנגד עיני הצוות הרפואי בעת הגעתו של המנוח לביה"ח, המחשבה על זיהום ריקציאלי היתה צריכה לעלות מיד עם הגיעו למיון. עוד קובעת המומחית כי במקרה זה, בשל הכשל האבחוני והאיחור הבלתי סביר של 16 שעות במתן הטיפול המתבקש, הופחתו באופן משמעותי סיכוייו של החולה להחלים.