שחרור מטופלים מחדרי המיון, מבלי למצות את הבדיקות הנדרשות, בין אם מדובר בביקור ראשון ובפרט אם מדובר בביקור חוזר, עלול לגרום להחמצת ההזדמנות לאיתור של מחלה או אירוע רפואי משמעותי וכתוצאה מכך גם לנזקים קשים למטופלים.

חרף עומס העבודה בחדר מיון, ולעיתים כוח האדם המצומצם (ובפרט בשעות הלילה, בסופי השבוע ובחגים), מוטלת על הצוות החובה להשלים את הבדיקות המתחייבות עפ”י הסטנדרט הרפואי המקובל.

על חדרי המיון (או בשמם החדש: המחלקה לרפואה דחופה – מלר”ד) מוטלת המשימה להעניק את הטיפול הבסיסי והדחוף ביותר למטופלים, ובמידת הצורך להפנותם למחלקה או למרפאה המתאימה למצבם (ומכאן השם – “מיון”).

עם הגעת המטופל למלר”ד, הוא עובר הליך “סינון” ראשוני, הכולל תחקור ובדיקות שנועדו לאבחן את מצבו.

בהתאם לאנמנזה שנגבתה מהמטופל וממצאי הבדיקות, רופאי המיון אמורים לערוך אבחנה מבדלת, ולקבוע את ההתייחסות הדרושה ואת מידת הדחיפות, ולהחליט האם המטופל ישוחרר לביתו, יופנה להמשך בירור או טיפול בקהילה, או שמא יאושפז במחלקה הרלוונטית, ומהן הפעולות הדחופות הנחוצות.

משרדנו ניהל תביעות רבות שעילתן רשלנות רפואית בטיפול בחדרי המיון.

לעתים הכשל בא לביטוי באבחון שגוי או עיכוב במתן טיפול דחוף שהיה מחויב המציאות, ובמקרים אחרים הכשל נובע מאי ביצוע בדיקות הכרחיות או בשחרור החולה לביתו, אף שמצבו הרפואי חייב אשפוז וטיפול מידיים או לכל הפחות אשפוז לשם השגחה, שמא תחול הדרדרות במצב המטופל.

בהתאם לס’ 35 לפקודת הנזיקין, המבחן לקיומה של רשלנות רפואית הינו חריגה מרמת הרפואה של “הרופא הסביר” בנסיבות המקרה הנבדק.

רמת זהירות או רמת המיומנות החורגת, בנסיבות כל אירוע, מזו שניתן לצפות מהרופא הסביר עשויה להקים אחריות בגין רשלנות במהלך הטיפול.

ברבים מן המקרים בהם טיפלנו, רופא המיון קבע כי הטיפול אינו דחוף, שחרר את המטופל מהמיון ללא אשפוזו, וזמן קצר לאחר מכן התרחשה קטסטרופה.

כשבדקנו את המקרה לעומקו התברר כי מצבו הרפואי של הלקוח בהחלט חייב אשפוז וטיפול מידיים וכי הרופא פעל בניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל.

דוגמאות לכשלים

להמחשה יפורטו להלן מספר דוגמאות לכשלים בחדר מיון מתוך תיקים שטופלו במשרדנו –

באחד המקרים פנתה מטופלת ארבע פעמים לחדרי מיון של בתי חולים במרכז הארץ ושוחררה פעם אחר פעם, מבלי שבוצעו הבדיקות המתחייבות מתלונותיה ומצבה הרפואי, ואף בניגוד לנהלים המחייבים אשפוז במקרים של פניות חוזרות למיון.

כתוצאה מכך הפכה המטופלת למשותקת בחצי פלג גופה התחתון, ולמרבה הצער רק לאחר התרחשות הקטסטרופה התגלה כי היא סבלה מאבסס בעמוד השדרה שגרם לפגיעה העצבית והשיתוק.

תביעה נוספת שהגיש משרדנו בשל רשלנות באבחון ממצא פתולוגי משמעותי, למרות פניות חוזרות לחדר המיון, הייתה של מטופלת בשנות ה-30 לחייה.

למרות פניות חוזרות ונשנות של המטופלת לאותו חדר-מיון, בתלונות על כאבים עזים בין השכמות, ואף שבפניה האחרונה תועד כי היא סובלת מחוסר תחושה ברגליים – תלונה המלמדת על בעיה נוירולוגית, לא נדלקה נורה אדומה אצל רופא חדר המיון אשר שחרר אותה לביתה ללא טיפול נאות.

בדיעבד התברר כי המטופלת סבלה מדמם בעמוד השדרה ובעקבות האיחור באבחון ובטיפול נגרמו לה נזקים קשים.

בהקשר זה, חשוב להסביר כי יקל על בתי-המשפט למצוא רשלנות, באותם מקרים בהם מטופל חזר פעם אחר פעם לחדר מיון, ושוחרר לביתו, למרות ביקורים חוזרים בתלונות עקביות, ולא כל שכן מחמירות.

לעניין זה יש לציין גם את חוזר מס’ 20/2014 של משרד הבריאות, בו קבע המשרד הנחיות בנושא ביקורים חוזרים בחדר מיון.

בין היתר קובעות ההנחיות, כי יש לבדוק האם מדובר בביקור חוזר, ובמידה שאכן כך – לתעד את המידע.

אם מדובר בביקור חוזר (תוך שבוע, וגם כאשר הביקור הקודם היה בחדר מיון אחר), ישוחרר המטופל רק באישור רופא מומחה, ואילו שחרור לאחר ביקור בפעם השלישית ומעלה, יחייב בדיקה של רופא בכיר ואישור של מנהל חדר המיון או מנהל היחידה בתחום המומחיות הרלוונטית.

במקרה נוסף בו טיפל משרדנו, פנה מטופל לחדר מיון בבי”ח במרכז הארץ בתלונות על כאבי בטן וחום, אך שוחרר לביתו לאחר בדיקה שטחית בלבד.

רופא חדר המיון התעלם מהרקע הרפואי ממנו סבל המטופל ומתוצאות חריגות בבדיקות שנערכו לו וכתוצאה מכך הוחמצה ההזדמנות לאבחן, מבעוד מועד, התפתחות הרת סיכון של מחלתו.

למחרת הובהל התובע לביה”ח כאשר הוא בסכנת חיים ממשית והרופאים נאלצו להאבק על חייו משך תקופה ארוכה.

בדיון שנערך בביהמ”ש העליון אודות המקרה נקבע, בין היתר, כי חרף עומס העבודה השורר בחדרי המיון, על רופא המיון להיות ערני וקשוב מספיק לחולה על מנת להפנותו להמשך הטיפול המתאים.

כמו כן, נקבע כי על רופא המיון לתעד את כל המידע אודות הטיפול במיון בצורה בהירה ומובנת, כך שיאפשר המשך מעקב.

רשלנות חדר מיון יכולה לבוא לידי ביטוי גם באשפוז במחלקה שאינה הולמת את צרכי המטופל.

הדבר בא לידי ביטוי במקרה נוסף בו טיפלנו, בו אושפזה מטופלת עם חשד לאירוע לב במחלקה פנימית, במקום במחלקה לטיפול נמרץ שהלמה את מצבה מפאת אמצעי הניטור והמעקב המצויים בה.

בהעדר אמצעי השגחה ומעקב הולמים במחלקה הפנימית, לא נערכה אחר המטופלת ההשגחה הראויה, והוחמצה העובדה כי היא אכן עוברת התקף לב תוך שהותה במחלקה, ולמרבה הצער היא נפטרה.

יש לזכור כי לא כל טעות מהווה רשלנות, כפי שלא כל מחלה שאבחונה דרש פרק זמן ממושך מעידה על מחדל רפואי.

יחד עם זאת, במקרים בהם יוכח כי הטיפול שהוענק במסגרת חדר המיון אינו עומד בסטנדרט המצופה מרופא סביר (למשל, באותם מקרים בהם נסיבות המקרה, לרבות תלונות המטופל וממצאי הבדיקות שנערכו, חייבו אשפוז או מתן טיפול דחוף והרופאים לא פעלו בהתאם) – עשויה לקום עילה לתביעה ברשלנות רפואית.

כאשר נגרם נזק עקב טיפול רשלני בחדר המיון, מומלץ לפנות לעו”ד המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, אשר יבחן את המקרה לעומקו, יוועץ במומחים המתאימים, ויגיש תובענה ככל שיתברר כי אכן הנזק שנגרם הינו תוצאה של רשלנות רפואית.