סיפור המקרה

מדובר בגבר בשנות השישים לחייו שהפך מאדם עצמאי, המפרנס את משפחתו, לאדם סיעודי, כלוא בגופו, שאינו מסוגל אפילו לדבר, וכל זאת משום שאירוע מוחי ממנו סובל לא טופל באופן סביר. ראשיתה של רשלנות ביה”ח באוגוסט 2010, עת אושפז התובע בביה”ח עקב אירוע מוחי חולף, כאשר הסימנים הקליניים כיוונו לאירוע של המערכת האחורית.

באופן רשלני לא צוין הדבר במכתב השחרור, כפי שאף הושמטה המלצה שניתנה לבדיקת CTA שביצועה היה תורם רבות בהמשך לאבחון מצבו של התובע ולמתן טיפול הולם. כשנה לאחר מכן התקבל התובע שוב לביה”ח. למרבה הצער כשל הצוות הרפואי פעם נוספת, הן באי אבחונו עוד בחדר מיון וגם לאחר מכן, כלוקה באירוע מוחי, והן בפיענוח שגוי של בדיקות CT מח שבוצעו ובאי ביצוע במועד של בדיקת CTA מתחייבת.

בשל הפענוח השגוי של בדיקות ה- CT והאיחור בביצוע בדיקת CTA במועד הוחמצה פעם נוספת האפשרות להדגים בצורה מיטבית את כלי הדם במח, ולהביא לאבחון מצבו של התובע כמי שסובל מאירוע מוחי של המערכת האחורית עוד טרם התרחש נזק בלתי הפיך. כתוצאה מהמחדל הוחמצה האפשרות להעניק לתובע טיפול רפואי הולם, לרבות טיפול תרומבוליטי להמסת קריש (TPA) או צינתורי, אשר היו מונעים את הנזקים האנושים מהם הוא סובל כיום.

רקע רפואי – אירוע מוחי עקב חסימת כלי דם מוחיים

שבץ מוח חסימתי מוגדר כחוסר תפקודי נוירולוגי בגוף, על רקע פגיעה בזרימת הדם למוח. עקב הפגיעה בזרימת הדם, ניזוקים תאי המוח ובהתאמה נגרמים נזקים נוירולוגים כגון חוסר יכולת לדבר או להבין שפה, וחסרים נוירולוגיים כמו פגיעה בראייה, חולשה, הפרעות מוטוריות, שיתוק ואף מוות.

מתוך כתב התביעה שהגשנו

הצוותים המעיטו מחומרת הממצאים הנוירולוגיים שראו בעצמם וסברו שיש ליחסם לאירוע העבר, למרות שרשומות בית החולים אינן תומכות בפירוש זה. ההתייחסות המקצועית ההולמת, גם אם היה ספק, הייתה לפעול להסיר אותו, ולפעול לחומרא, דהיינו להתייחס אל הממצאים כאל חדשים.

אילו היו מאבחנים נכון את מצבו של התובע בחדר המיון, בפענוח הרדיולוגי ובמחלקה, והיה ניתן טיפול תרופתי מתאים, עם השגחה הולמת ובירור מתאים, או שהיה מבוצע טיפול אנדו וסקולרי קודם למועד בו בוצע (אשר סיכויי הצלחתו אז היו גבוהים יותר), קיים סיכוי גבוה שניתן היה למנוע את ההידרדרות הקשה במצבו של התובע ואת נכותו, שהינה בשיעור 100% ללא כל יכולת שיקום.