בימים אלו הגשנו תביעה בשל רשלנות רפואית של צוות חדר מיון בבית חולים במרכז הארץ , ובהמשך – של רדיולוג במכון דימות, אשר הביאה לאיחור הרה גורל באבחון דימום תוך גולגלתי ממנו סבל התובע. כתוצאה משרשרת מחדלים של הנתבעים, חל איחור משמעותי באבחון ובטיפול בדימום המוחי החמור ממנו סבל התובע, אשר הותירו עם נזקים קוגניטיביים ומוטוריים קשים.
רקע רפואי
כאשר מדובר בנוזל המצטבר במוח חשוב להבדיל בין הצטברות דם (המטומה) להצטברות נוזל שדרתי (היגרומה).
במקרה של דימום תוך מוחי, עלולים להתפתח סימני לחץ על המוח, וככל שהלחץ ימשיך עלול להיגרם נזק נוירולוגי ניכר.
כאשר מדובר בדימום תוך מוחי כרוני בשל הסכנה הטמונה לחזרתו ולגדילה בהיקפו יש צורך במעקב ובצוע בדיקות CT חוזרות והשגחה של נוירולוג/נוירוכירורג, גם אם אין סימנים קליניים
לעומת זאת כאשר מדובר בהצטברות נוזל שדרתי, מדובר במצב שבד”כ אינו סימפטומטי ואינו דורש טיפול משום שהנוזל נספג מאליו.
סיפור המקרה
התובע התלונן על כאבים בצוואר, חולשה, ירידה בשמיעה ובחילות, והופנה על ידי רופא המשפחה לחדר המיון על מנת לשלול אירוע מוחי.
רופאי חדר המיון סברו שמדובר המחלה זיהומית והתעלמו מההנחיה המפורשת של רופא המשפחה לבצע לתובע בדיקת CT מוח ומהסימנים הקליניים אשר החשידו לאירוע מוחי.
התובע נשלח לביתו ללא בדיקה נוירולוגית ומבלי לבצע לו בדיקת CT מוח, כפי שהתחייב ממצבו.
אם לא די בכך, לאחר שהסימפטומים המשיכו ובקשת רופא המשפחה לבצוע צילום CT לתובע נענתה במסגרת הקהילה, התרשל הרדיולוג בפענוח הממצאים וקבע שמדובר בהצטברות של נוזל שדרתי, אשר אינה מחייבת טיפול, והחסיר מהפענוח ממצאים שהודגמו בצילום וכיוונו דווקא לאפשרות שמדובר דווקא בדימום תוך מוחי לו עלולות להיות השלכות חמורות.
המומחים מטעם התביעה קבעו בחוות הדעת כי בהתחשב בכך שהסכנה הנשקפת לחולה במקרה של דימום תוך מוחי הנה משמעותית, חייב היה הצוות הרפואי לחתור לשלול אפשרות זאת.
בשל רשלנות הרופאים המטפלים הדימום התוך מוחי אובחן באיחור ניכר.
התובע אמנם נותח, אולם בשלב בו הנזק כבר היה בלתי הפיך והוא נותר עם נכות קוגניטיבית, ומוטורית קשה.