משרדנו הגיש לאחרונה תביעה בגין מותה הטראגי ובר המניעה של ילדה בעלת צרכים מיוחדים אשר סבלה מפיגור שכלי ושהתה במעון הנתבעת, במהלך חופשת הפסח.
לפי כתב התביעה, טרם הגעת הילדה למעון, נפגשו הוריה עם צוות המעון ודיווחו כי ביתם סובלת, בין היתר, מהפרעה בגינה היא דוחסת לפיה כמויות מזון גדולות המעמידות אותה בסכנת חנק ולכן יש להשגיח עליה בזמן האוכל ולחתוך עבורה את המזון לחתיכות קטנות.
בכתב התביעה נטען כי זהו מקרה של רשלנות מעון לילדים בעלי צרכים מיוחדים, וכי חרף התרעות ההורים, התאפשרה לילדה גישה חופשית לצלחתו של חוסה אחר, אשר הושאר ללא השגחה, והיא "חטפה" את מזונו. למרבה הצער, גם לאחר שהבינו המטפלות כי הילדה "חטפה" מזון מאחר, הן לא עשו כל פעולה בסיסית על מנת לוודא כי אינה מצויה בסכנת חנק. זמן קצר לאחר אותו אירוע, התמוטטה הילדה תוצאת מצוקת החנק. כאן התרחש כשל רשלני נוסף, עת המשיכו המטפלות בשגרת עבודתן השוטפת, מבלי שכלל נתנו דעתן כי הילדה, אשר דקות קודם לכן הייתה פעילה, שרועה על מזרן ללא ניע וללא נשימה.
לפי האמור בכתב התביעה, זמן ארוך ויקר חלף עד שהמטפלות הבינו את שאירע וגם אז כל שנעשה היה להזעיק עזרה, מבלי שבוצעה פעולה אפקטיבית כלשהי לחילוץ המזון התקוע בלוע של הילדה או להחייאתה.
למרבה הצער, פעולות ההחייאה החלו מאוחר מדי ומותה של הילדה, בת 8.5 שנים בלבד, נקבע לאחר מכן בביה"ח.
על פי כתב התביעה, נגרם מותה של הילדה הצעירה עקב התעלמות הצוות המטפל מנתוניה המיוחדים, מאי קיום נהלים, מהשגחה רשלנית ומהיעדר כל תגובה מקצועית לאירוע החנק.