משרדנו הגיש בימים האחרונים תביעה שעניינה רשלנות בניתוח קיצור קיבה, המתבטאת בביצוע בלתי נאות של ניתוח קיצור קיבה ומעקב פוסט- אופרטיבי קלוקל לאישה צעירה.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים כשלו באבחון הדלף שנגרם לתובעת בקו הסיכות בתום הניתוח, נמנעו מעריכת הבדיקות המקובלות כמו הזרקת חומר כחול בלחץ מתון שהיה מוביל לאיתור הדלף, וכן התעלמו מתלונותיה של התובעת והתסמינים שהצביעו על מצבה החמור לאחר הניתוח.
לפי כתב התביעה, מצבה של התובעת התדרדר, לאחר שחודשים ארוכים הלינה על כאבים חזקים וקשיי נשימה והנתבעים כשלו באופן בלתי סביר מלהעניק לה את הטיפול הרפואי הנדרש, ובכך נגרם לה נזק רב. עוד נטען בכתב התביעה כי אילו היו הנתבעים מאבחנים את הדלף בתום הניתוח או בסמוך לו, כל שהיה עליהם לעשות הוא להוסיף תפר פשוט, אשר היה מונע את התפתחות הסיבוכים שנגרמו לתובעת.
עוד נטען בכתב התביעה שהתובעת שוחררה לביתה ימים ספורים לאחר הניתוח, למרות הסממנים המעידים על סיבוך (כמו עליה בלחץ הדם, קשיי נשימה, כאבי בטן חזקים). כשחזרה התובעת בשנית לבית החולים, אותר הדלף והיא אושפזה מספר חודשים מחוברת לנקזים. למרות שלא חלה הטבה במצבה משך זמן רב, הנתבעים נקטו באדישות כלפי הנתבעת, מה שהוביל להחמרה נוספת במצבה ולגילוי מאוחר של מורסה תת סרעפתית.
לפי האמור בכתב התביעה, נאלצה התובעת לעבור סדרת ניתוחים משך חצי שנה, במסגרתם נכרתו חלק מהריאה, חלק מהסרעפת, שארית שרוול הקיבה ואזור הוושט התחתון. התובעת סבלה מכאבים מתמשכים פרק זמן של מעל לשנה, בו לא יכלה לחזור לשגרת יומה. כיום התובעת סובלת מקשיי בליעה, צלקות מרובות עקב הניתוחים והפרעות בתפקודי כבד.