לאחרונה הגיש משרדנו תביעת רשלנות רפואית שעניינה איחור באבחון סרטן השד.
בכתב התביעה נטען כי התובעת חשה בגוש נימוש בשד והלינה על כך מספר פעמים בפני רופא כירורג. בנוסף, ציינה בפניו כי המחלה קיימת בהיסטוריה המשפחתית שלה, אך הכירורג התעלם מטרונותיה ומהממצאים הקליניים שעמדו לפניו ולא פעל כמתחייב לבירור קיומה של שאת ממאירה בשד. לפי האמור בכתב התביעה, הרופא טען שהתובעת סובלת מחרדות, כשזו הלינה בפניו שחשה בגוש בשד.
לפי כתב התביעה, אדישותו של הכירורג התבטאה בכך שלא ציין בהפניותיו לבדיקות הממוגרפיה כי התובעת הלינה על גוש בשד, אלא כי ההפניה היא בעקבות קיום המחלה בהיסטוריה המשפחתית שלה. על כן לא נתבצעו צילומים נוספים, המכוונים לאזור הגוש הנימוש והנ"ל לא אובחן. במידה והיו מתבצעים צילומים נוספים, היו מאתרים את הגוש ומבצעים ביופסיית מחט, שהייתה מובילה לאבחון הסרטן בשלב מוקדם ומהנתבעת היו נחסכים סבל ונזק רב. עוד נטען בכתב התביעה, כי למרות שתלונותיה של התובעת בדבר קיומו של גוש בשד וכאבים לא פסקו, לא הפנה אותה הכירורג להמשך בירור ופעל בניגוד לנוהל הרפואי המקובל.
לפי האמור בכתב התביעה, היעדר הבירור הוביל להחמצת הסיכוי לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן ממנה סבלה התובעת, בעוד שבמידה והיו מגלים זאת בשלב מוקדם, סיכויי הריפוי היו מצוינים. האיחור בגילוי המחלה, בן שנה ו-5 חודשים, הביא להתפתחות המחלה והפיכתה לגרורתית.
בכתב התביעה נטען כי בעקבות האיחור באבחון המחלה, נאלצה התובעת לעבור טיפולים כימותרפיים, כריתה דו צדדית של שדיה, טיפולים הורמונליים והגרוע מכל- סיכויי החלמתה מהמחלה נפגעו.