בשנת 2012 ניתן פס"ד תקדימי בעניין תביעות בעילת רשלנות רפואית בגין הולדה בעוולה ("הלכת המר").
ב"הלכת המר" בוטלה עילת תביעתו של הילד בגין ה"חיים בעוולה", ומנגד הכיר ביהמ"ש בזכות ההורים לתבוע בעילה הקרויה "הולדה בעוולה".
כתוצאה נגרם קיצור משמעותי בתקופת ההתיישנות להגשת תביעה. בעוד שע"פ המצב המשפטי טרם "הלכת המר" עמדו ליילוד 25 שנים להגשת תביעתו (7 שנים מעת הגיעו לבגרות), הרי שבעקבות פסק דין זה, התקצרה תקופת ההתיישנות (של תביעת ההורים) ל-7 שנים בלבד, עפ"י רב ממועד הלידה.
בכתבתה של רוני לנדר נסקרת החלטתה של השופטת גנות אשר דחתה את טענת הנתבעים להתיישנות תביעת ההורים וקבעה כי להורים עומדת תקופה של 7 שנים מיום מתן פסק הדין בעניין המר.
הערה: קביעה זו שונתה לאחר מכן ע"י ביהמ"ש העליון אשר צמצם את תקופת ההתיישנות.