כל שביקשה אפרת בקשי (37) הוא אישור לניתוח קיצור קיבה, אך רופאיה קבעו שמצבה הנפשי אינו מאפשר זאת.
היא בחרה להחליף קופ"ח תוך שהיא מסתירה את עברה הרפואי. בנוסף התייעצה בפורום רפואי אינטרנטי עם ד"ר אחמד מחאג'נה, שאף ביצע את הניתוח באסותא. כשבועיים לאחר מכן, עקב סיבוכים בו, אפרת נפטרה. עכשיו משפחתה תובעת.
התכתבויות בין רופאים למטופלים בפורומים רפואיים באינטרנט הפכו להיות בשנים האחרונות מחזה נפוץ מאוד בארץ ובעולם – הן גם מעוררות מחלוקות אתיות, משפטיות ורפואיות רבות.
כעת תופעה זו עומדת לראשונה למבחן משפטי וציבורי בישראל, במסגרת הטענות שעולות בתביעת רשלנות רפואית שמתנהלת נגד בית החולים אסותא נגד הכירורג ד"ר אחמד מחאג'נה, שעובד כרופא בכיר בבית החולים הממשלתי רמב"ם בחיפה, ומנתח גם בסניף של אסותא בעיר.
את התביעה הגישה משפחתה של אפרת בקשי, שנפטרה בגיל 37, בעקבות ניתוח להצרת קיבה שביצע ד"ר מחאג'נה בדצמבר 2009.
היא עשתה זאת באמצעות עורכי הדין דני סרור ושירה פרידן (ממשרד כספי-סרור ושות') בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה.
בפרשה, המתפרסמת כאן לראשונה, ואף הנחקרת בימים אלה גם בוועדת בדיקה במשרד הבריאות, עולות טענות רבות של המשפחה על הרופא ועל הטיפול הרפואי שניתן בבית החולים.
עם זאת, אחת הטענות המרכזיות והתקדימיות בתביעה זו קשורה להתכתבויות בין ד"ר מחאג'נה לאפרת, טרם הניתוח, בפורום "ניתוחי קיצור קיבה והשמנה חולנית", באתר רפואי באינטרנט, תופעה שיש לתת עליה את הדעת.
פרופ' אבינועם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, אמר ל"ישראל השבוע" כי המידע שמועבר בפורומים הרפואיים באינטרנט הוא מטבעו "חלקי, חסר ומקוטע מאוד, ולרופאים אסור בשום פנים ואופן לתת עצות פרטיות והחלטות רפואיות."
לדברי רכס, ההסתדרות הרפואית האמריקנית כבר קבעה כי תקשורת דיגיטלית עם מטופל צריכה להיעשות רק במקרה שהרופא מכיר עוד קודם ופגש בעבר את החולה, ורק לאחר שהחולה חתם על הסכמתו לקבל ייעוץ דיגיטלי (על כל החסרונות והסכנות שבו). אולם, המלצות אלה טרם אומצו על ידי ההסתדרות הרפואית בארץ.
אפרת, תושבת כפ"ס ואם לשתי בנות, סבלה מהשמנת יתר קשה במשך שנים רבות והיא אף עברה ב- 1997 ניתוח להשתלת טבעת שמותקנת סביב החלק העליון של הקיבה, לצורך הגבלת כמות המזון שיכול המנותח לאכול.
בעקבות הניתוח היא רזתה 50 ק"ג, אך לפי התיעוד בתיקה הרפואי היא המשיכה בהתקפי אכילה, התפתחו אצלה סיבוכים קשים והטבעת הוצאה – ואפרת העלתה מחדש במשקל.
מאז מקרה זה מתועדת בתיקה הרפואי של אפרת, בקופ"ח מאוחדת, שורה ארוכה של חוות דעת והמלצות רפואיות ופסיכיאטריות, שלא לבצע פעם נוספת את הניתוח, ולאור זאת הקופה סירבה לאשר את מימון הניתוח.
באחד המקרים, באוגוסט 2009, אף כתבה רופאת המשפחה של אפרת, לאחר שיחה עם הפסיכיאטרית של אפרת, שלאור מצבה הנפשי קיימת לדעתה "המלצה מוחלטת שלא לבצע טיפול כירורגי פולשני כלשהו."
כך טענה גם המשפחה בכתב התביעה ואף הדגישה שמבחינה נפשית אפרת כלל לא היתה במצב של לתת את הסכמתה לביצוע הניתוח.
על פי המצב החוקי בארץ, זכותו של אזרח ישראלי שלא להעביר איתו באופן אוטומטי את תיקו הרפואי בעת מעבר בין קופות החולים. את הפירצה הזאת ביקשה אפרת והצליחה לנצל, עקב סירובה של קופ"ח מאוחדת לאשר לה את ביצוע הניתוח.
וכך, תוך שהיא יכולה להסתיר את מלוא מצבה הרפואי והנפשי, נמנע מקופ"ח מכבי, שאליה עברה, ומבית החולים אסותא מידע חיוני.
ואולם, בדיוק בנקודה זו עולה השאלה – מה חלקו ומה תפקידו של ד"ר מחאג'נה שביצע את הניתוח, על פי תדפיסי ההתכתבות באינטרנט בינו לבין אפרת (כולל התדפיסים שהעבירו עורכי דינו לעורכי הדין של המשפחה התובעת).
"אין צורך בפסיכיאטר"
את ההפניה וההכוונה לד"ר מחאג'נה עצמו קיבלה אפרת בפורום הרפואי שמנהל מחאג'נה, ושם נאמר לה שאף שהיא מכפר סבא והוא מנתח בחיפה, "המרחק והאזור לא מהווים בעיה", וכי הכי טוב להתקשר ישירות לרופא. מספר הטלפון הסלולרי שלו, כמה נוח, צורף להתכתבות.
ואכן, אפרת התקשרה לרופא ופגשה אותו במרפאתו בחיפה וב-13 באוגוסט 2009, בשעה 16:26, היא כתבה לו בפורום (באינטרנט), כי בקופ"ח מאוחדת, שבה היא חברה, "הפסיכיאטרית לא אישרה את הניתוח בגלל שיש לי עבר של הפרעות אכילה (יש מישהו ששוקל מעל 100 קילו ואין לו הפרעות אכילה ???)".
היא אף ציינה כי בהנהלת קופ"ח מאוחדת יודעים על הבעיה, ולכן הם אינם מאשרים ואף לא יאשרו את הניתוח.
אפרת שאלה את מחאג'נה: "האם יש לך עצה או פתרון בשבילי? יש לי אפשרות לעבור לקופ"ח מכבי, רק שהדבר יעכב לי את הניתוח, אבל לפחות אוכל לעבור אותו.
ביררתי, והם לא מבקשים את התיק הרפואי האישי בגין סודיות רפואית. מניסיונך, האם זה הגיוני שקופת חולים תקבל אותי אליה בלי לדעת היסטוריה רפואית?"
באותו לילה, ב- 22:31 השיב לאפרת ד"ר מחאג'נה, בפורום הרפואי, על שאלות אלה כי: "אין שום סיבה לא לאשר את הניתוח. תבקשי בדיקת פסיכיאטר, והוא בטוח יאשר." אולם הוא הוסיף עוד כי "האפשרות לעבור למכבי היא רעיון טוב. אני עובד עם מכבי ואני יודע כמה הקופה טובה לחולים שלה. עוברים קופה בדואר."
ואכן, העצות האינטרנטיות של ד"ר מחאג'נה הואילו.
כבר למחרת בשעה 10:18 כתבה לו אפרת בפורום: "ד"ר מחאג'נה, תודה על העצה. עברתי למכבי היום בבוקר. אעדכן אותך בהכל."
בעקבות זאת, אפרת החלה בבדיקות לצורך אישור בקופת החולים החדשה שלה, מכבי, וכל זאת בלי שבמכבי או בבית החולים אסותא (שבו מחאג'נה מתכנן לעשות לה את הניתוח הפרטי) יודעים על הנסיבות ועל הנימוקים שבעטיים קופ"ח מאוחדת החליטה לא לאשר את הניתוח לאפרת.
ב-10 בספטמבר 2009 בשעה 16:40 שבה וכותבת אפרת לד"ר מחאג'נה: "סיימתי סוף סוף את הבדיקות, מקווה שאין עוד הפתעות.
עברתי לקופ"ח מכבי עם הביטוח המשלים, 'מכבי זהב'." ואז שאלה: "מה לעשות עכשיו?" כיוון שעדיין לא נפגשה עם פסיכיאטר ולא עם דיאטנית.
היא גם שאלה את ד"ר מחאג'נה אם עליה להיפגש עם פסיכיאטר לפני ועדת ההערכה של מומחי אסותא, שאמורה לאשר את ביצוע הניתוח, וזה השיב לה: "אין צורך בפסיכיאטר. בהצלחה." ב-5 בנובמבר 2009 כתבה אפרת לד"ר מחאג'נה שהיא תעבור את הוועדה לאישור הניתוח באסותא בתל אביב ולא באסותא בחיפה מאחר שהתור הכי קרוב האפשרי בחיפה הוא ב-8 בדצמבר וב"תאריך זה אהיה בבית אחרי הניתוח!!!…"
ואפרת אכן פנתה לוועדה במרכז לטיפול בהשמנת יתר באסותא שאישרה לה את הניתוח.
האישור ניתן בהסתמך על חוות דעת של דיאטנית ופסיכותרפיסט, שאינו פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, אשר קבע כי אפרת "צלולה בדעתה," לאחר שאפרת הסתירה ממנו (ומהקופה ומאסותא) מידע חיוני בנושא זה.
"התעלם מהמידע"
הניתוח בוצע ב-4 בדצמבר 2009, כמובן על ידי ד"ר מחאג'נה, בבית החולים אסותא בחיפה. הניתוח נעשה בטכניקה של "שרוול", שבאמצעותו מבוצעת כריתה חלקית של הקיבה, שאמורה להביא להקטנת כמות המזון שהמנותח מסוגל לאכול.
זמן קצר לאחר הניתוח החל מצבה של אפרת להידרדר בהדרגה, אך בשלב מסוים הוחמר מאוד והיא הועברה לבית החולים רמב"ם, כשמצבה נחשב סופני.
היא הייתה מאושפזת לתקופה של שבוע ימים, אך לא שרדה.
היא נפטרה ב-17 בדצמבר 2009.
בכתב התביעה שהגישה המשפחה נטען לגבי ד"ר מחאג'נה, בהתבסס על ההתכתבות באותו פורום אינטרנטי, כי הוא "ידע מהמנוחה עצמה כי הייתה לה היסטוריה נפשית, שבגינה סירבה הפסיכיאטרית מטעם קופ"ח מאוחדת לאשר לה את הניתוח… הוא התעלם מן המידע, לא טרח לבקש לעיין ברשומה הרפואית שלה במאוחדת, לא מצא לנכון לשוחח עם הפסיכיאטרית אודות הסיבה לסירוב, לא דאג להעמיד אותה לבדיקת פסיכיאטר חלופי בכל מסגרת שהיא, ואפילו לא ערך לה תחקור אודות עברה הנפשי. תחת זאת הוא בחר לטמון ראשו בחול ולהתעלם מזרקורי האזהרה המסנוורים."
עוד נטען בכתב התביעה כי "כאשר המנוחה התייעצה עם הרופא לגבי האפשרות לעבור למכבי ושיתפה אותו במשאלה שבמכבי יימנעו מבירור ההיסטוריה הרפואית שלה, הוא כלל לא התרגש מן האפשרות של הסתרת המידע הרפואי הרלוונטי לצורך קבלת אישור לניתוח. נהפוך הוא: בתגובה הוא יעץ לה לעבור לקופת חולים מכבי."
התביעה לא עוצרת כאן וממשיכה לטעון בתוקף כי "הוא (מחאג'נה) גם הבהיר לה שאין צורך בפנייה לפסיכיאטר ולא טרח לידע את אנשי הוועדה באסותא, אליה הפנה את אפרת, כי הליך ההערכה הקודם שבוצע במאוחדת הסתיים בסירוב לאישור הניתוח על רקע נפשי. לו היה מביא בפני הוועדה את העובדות הידועות לו, סביר שאנשי הוועדה היו טורחים לברר את עברה הנפשי ביסודיות ולעומק כמתחייב."
דוחים את ההאשמות
בכתב ההגנה שהגישו ד"ר מחאג'נה ואסותא הם דחו בתוקף את כל טענות התביעה.
בכתב ההגנה מטעמו של הרופא נטען כי הוא פעל "בהתאם לכל כללי הרפואה המקובלים ואף למעלה מכך, והעניק לה טיפול רפואי מקצועי ומיומן, אך למרות זאת הלכה המנוחה לעולמה מסיבות בלתי ידועות.
מחאג'נה לא עודד את המנוחה לעבור ניתוח להצרת קיבה, והיא זו שפעלה ללא לאות לצורך קבלת האישורים לביצוע הניתוח. בפגישה עמו לא ציינה המנוחה קיומו של עבר פסיכיאטרי או כל מידע אחר היכול להצביע על הפרעה נפשית."
ד"ר מחאג'נה אמר השבוע בתגובה לפניית "ישראל השבוע" כי "הדיאלוג היחיד הנוגע לעניין שערכתי עם אפרת, למעט דיון בנושאים רפואיים וטכניים גרידא, היה בן שלוש שורות, ובו כתבתי כי אני סבור שגב' בקשי ז"ל צריכה לבקש בדיקת פסיכיאטר, וכי אינני סבור שיהיה כל קושי בקבלת אישורו. ובתשובה לשאלתה, אמרתי כי יש אפשרות לעבור למכבי, וכי זו קופה הטובה למבוטחיה. כל יתר ההתכתבויות או האמירות המיוחסות לי מעולם לא נאמרו על ידיי, וחלקן נכתב על ידי משתתפים אחרים בפורום."
עוד כתב מחאג'נה: "המנוחה פנתה אלי כרופא פרטי, אשר אינו עובד עם קופת החולים בה הייתה מבוטחת, ועל כן אינו בקיא בנוהל האישורים בקופה זו, ואין לי כל גישה לתיקה הרפואי בקופה ו/או אפשרות ליזום בדיקות רפואיות במסגרת הקופה. יתרה מכך, מניסיוני ועל פי השכל הישר, כל אישה במשקלה של המנוחה (140 ק"ג) סובלת בהגדרה מהפרעות אכילה, ועל כן עצם העובדה שהמנוחה ציינה זו בפניי לא הדליק אצלי שום נורה אדומה, שכן זהו המאפיין העיקרי של קבוצת הפונים לניתוחי קיצור קיבה.
"באשר להחלטתה לעבור לקופת חולים מכבי – המנוחה גיבשה עמדתה עוד בטרם פנתה אלי במסגרת הפורום, ומההתכתבות ניתן לראות באופן חד-משמעי כי לא מדובר היה ביוזמה שלי, והראיה לכך היא העובדה שיום למחרת כבר הודיעה המנוחה בפורום כי עברה קופה. לכל הטענות המוטחות בי, שלפיהן שידלתי או יעצתי למנוחה להסתיר מידע רפואי או להימנע מבדיקה פסיכיאטרית, אין שחר. סברתי כי למנוחה בעיה פסיכיאטרית וממילא לא יעצתי לה להסתיר מידע זה.
"למען הסר ספק, את תשובתי זו נתתי לא על סמך התכתבות אינטרנט, אלא לאחר פגישה אישית עם המנוחה ולקיחת אנמנזה מפורטת. באשר לטענות הנוגעות ליידוע בית חולים אסותא בדבר עברה הנפשי של המנוחה – הנני שב ומדגיש כי לא ידעתי על כל בעיה נפשית של המנוחה אותה הייתי צריך להביא לידיעת הוועדה. יתרה מכך, גם הפסיכותרפיסט שישב בוועדה, אשר הינו בעל המומחיות הנדרשת לעניין, לא סבר כי מצבה הנפשי של המנוחה אמור למנוע ממנה מלעבור את הניתוח הנדון, כמו גם שאר חברי הוועדה."
מאסותא נמסר כי: "בימים אלו מתקיים דיון בבית המשפט בנושא זה, ועל כן אנו מנועים מלהתייחס אל המקרה לגופו של עניין. מדי שנה מבוצעים בישראל כ-6,000 ניתוחים בריאטריים, כאשר 2,150 מתוכם במרכזים הרפואיים של אסותא, בה אחוז הסיבוכים אינו עולה על אחוז הסיבוכים המקובל. אנו מצרים על מותה של המטופלת ומשתתפים בצערה של המשפחה."
מקור: ישראל היום, רן רזניק, 29.6.12