ע"א 8394/13 פלוני ופלונית נ' שירותי בריאות כללית – המרכז הרפואי סורוקה
התינוק אובחן כסובל משיתוק מוחין לאחר הלידה – האם הרופאים התרשלו בכך שלא ביצעו ניתוח קיסרי ליולדת? מה קבע בית המשפט העליון?
אחת הדילמות הקשות ביותר העומדת בפני הרופאים בעת קבלת יולדת לקראת לידה, עם בעיות רפואיות, היא האם לתת לה טיפול תומך עד הלידה או שמא לבצע ניתוח קיסרי.
ההחלטה בין שתי האופציות הללו, אינה פשוטה ותלויה בגורמים רבים ובעיקר במצבה של היולדת באותו הזמן ושיקול דעתם של הרופאים המטפלים.
לא בכל מקרה בו לא בוצע ניתוח קיסרי והתינוק נולד עם מומים רפואיים , תתקבל הטענה על כי הייתה בכך רשלנות רפואית, כפי שאכן אירע במקרה זה.
להלן בתמצית עובדות המקרה.
מיכל (שם בדוי) הגיעה ללדת בשבוע ה- 42 להיריון והבדיקות הראו כי היא סובלת ממיעוט במי השפיר והריון עודף, מצב המוגדר כהיריון בסיכון.
הרופאים החליטו לאשפז אותה ולבצע פעולות מסוימות לזירוז הלידה.
לשם כך, הוכנס ליולדת קטטר אמברי, בוצעה פקיעת קרום מי השפיר (נתגלו מים מקוניאליים) והרדמה אפידורלית, כאשר כל אותה העת, הצירים לא היו סדירים.
רק ביום למחרת הגיעה מיכל למצב של לידה וכאשר התינוק נולד הוא היה במצב טכיפנאי (נשימות מואצות) וישנוני, אך ללא מצוקה נשימתית.
בהמשך, מצבו של התינוק הוטב וכל הפרמטרים הרפואיים נמצאו תקינים לגמרי.
אלא שכעבור מספר שעות, התינוק החל לסבול מפרכוסים והפסקות בנשימה, אושפז ל -10 ימים ושוחרר מבית החולים עם נזק מוחי מחוסר חמצן שהוביל לשיתוק מוחין.
האם הרופאים התרשלו? האם היה ניתן למנוע את התוצאה הקשה?
הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בטענה כי הרופאים התרשלו בטיפול הרפואי ובעיקר בהחלטה השגויה שלא לבצע ניתוח קיסרי, שכן מי השפיר היו מקוניאליים וקצב הלידה היה איטי.
בנוסף, נטען כי פלט המוניטור לא היה תקין וכל ניהול הלידה היה רשלני, כאשר כל הנסיבות הללו, הובילו לכך שהילד סובל כיום משיתוק מוחין.
בית המשפט המחוזי דחה את כל טענות התובעים וקבע כי ההתנהלות הרפואית הייתה תקינה לגמרי ולא ניתן לקבוע שהייתה כאן רשלנות רפואית, שכן היולדת הייתה כל העת תחת מעקב צמוד, קיבלה טיפול רפואי הולם ולא נראתה שום סיבה רפואית מוצדקת המעידה על מצוקת העובר ועל הצורך לבצע ניתוח קיסרי.
בנוסף, קבע בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין תהליך הלידה לנזק שנגרם לתינוק, שכן קודם ההידרדרות במצבו, הפרמטרים הרפואיים היו תקינים והמצב החמיר רק 20 שעות לאחר הלידה.
הוגש ערעור לבית המשפט העליון – מה קבע בית המשפט? האם בכל זאת הייתה במקרה זה רשלנות רפואית?
בית המשפט העליון בחן את טענותהם של עורך דין רשלנות רפואית וההורים וקבע כי צדק בית המשפט המחוזי בפסק דינו ובקביעתו שלא הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי שטיפל ביולדת מיכל.
נקבע כי בית המשפט המחוזי בחן כראוי את כל הנתונים והעובדות ואת חוות דעת המומחים ובערעור לא הובאו נתונים המשנים את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו.
בנוסף, בית המשפט העליון התייחס לכל ארבעת גורמי הסיכון שעל פניו היו אמורים להוביל לניתוח קיסרי (1. ההיריון העודף ומיעוט מי השפיר, 2. מים מקוניאליים, 3. קצב הלידה 4. ירידת דופק העובר ) ושלל באופן מפורט את כל הגורמים הללו כאחראים לגרימת מצוקה אפשרית של העובר, כזו שהייתה מצריכה מהצוות הרפואי להגיע להחלטה לבצע ניתוח קיסרי.
לעניין הקשר הסיבתי בין הנזק שאירע לתינוק לבין הטיפול הרפואי, תמך בית המשפט העליון בגישתו של בית המשפט המחוזי לפיה, לא הוכח כל קשר סיבתי בין הנזק להתנהלות הצוות הרפואי שכן הפרכוסים והדרדרות המצב הנשימתי של התינוק, החלו רק בשלב מאוחר מאוד (20 שעות) לאחר הלידה ומכאן ניתק הקשר בין התוצאה של תינוק הסובל משיתוק מוחין להליך הלידה.
כמו כן, קבע בית המשפט כי במקרה זה לא חל כלל היפוך את נטל הראיה – "הדבר מעיד בעד עצמו".
משנקבע כי לא הייתה רשלנות מצד הצוות הרפואי, הרי לא מתקיימים כל התנאים הנדרשים להפיכת נטל הראיה.
בית המשפט העליון, פסק אם כן, כי לא הייתה רשלנות רפואית וכי אין קשר סיבתי בין גורמי הסיכון שהיו ליולדת ולעובר לבין הנזק שהתרחש בפועל, זאת על אף הנסיבות המצערות שהובילו לכך שהילד סובל משיתוק מוחין.